הסייעת צילמה את הגננת מרביצה לילדים, מה עשתה המועצה בתגובה?

במקום לעודד ולהגן על הסייעת, המועצה המקומית מטה יהודה החליטה להעביר אותה לגן אחר. ביה"ד האזורי לעבודה בירושלים הורה באחרונה להשיב את מי שפעלה למען הילדים, בחזרה לגן.

ביה"ד קיבל את בקשת הסייעת לצו מניעה שיאסור על המועצה המקומית מטה יהודה להעביר אותה מתפקידה בגן הילדים במושב גבעת ישעיהו, בו היא עובדת מזה כארבע שנים.

הסיפור החל בספטמבר שנה שעברה כשהיא נחשפה לאירועים אלימים מצד הגננת כלפי ילדים בגן, והחליטה לעשות מעשה – היא צילמה התרחשויות בגן במשך חצי שעה באמצעות מצלמה זעירה שחוברה למחזיק מפתחות. 

בחודש דצמבר, כחודשיים אחר כך, היא הגישה תלונה במשטרה, לאחר שאחד הממונים עליה ביקש ממנה לעשות זאת, מספר ימים אחרי שזומנה לשיחת בירור במועצה. כשבועיים אחר כך היא זומנה לשימוע שאחריו נודע לה כי הוחלט לשבץ אותה לגן אחר, ביישוב אחר.

המבקשת טענה כי מתחילת שנת הלימודים האחרונה התנהגותה של הגננת השתנתה והפכה אלימה וחמורה. לדבריה, הגננת טלטלה ילדים, עיקמה ידיים, צבטה, סטרה, צעקה ואיימה עליהם. משראתה שלא מדובר באירועים חד-פעמיים וחששה שלא יאמינו לדבריה, בחרה לצלם את האירועים.

בנוגע למהלך של העברתה, המבקשת טענה כי מדובר בפגיעה חמורה בתנאי העסקתה לנוכח הבדלים בתנאי המשרה, איבוד הקביעות, הרעה בתנאי השכר והמרחק הרב מביתה. עוד נטען כי כבר בפתח השימוע נאמר לה שההחלטה כבר התקבלה.

המועצה המקומית – היא "המשיבה" – טענה כי המבקשת השתהתה בדיווח על הפגיעה בילדי הגן, ועשתה זאת רק כאשר התבקשה לפנות למשטרה.

בנוסף נטען בין היתר כי ההחלטה להעבירה למקום אחר התקבלה גם בשל התנגדות גורפת של ההורים ושל גורמים במשרד החינוך.

"יחס מביש"

בפתח דברי ההכרעה, השופטת שרה שדיאור הדגישה כי "ההליך בפנינו הינו הליך זמני וכל הנאמר בו הינו לכאורה בלבד על סמך מה שהובא בפנינו בהליך זמני זה".

בסיכומו של דבר, השופטת קיבלה את הבקשה וקבעה כי החלטת המשיבה "פסולה, בלתי סבירה בלתי מידתית, והתקבלה שלא כדין", ואף ציינה כי המסר העולה ממנה הוא כי עובד שיאזור אומץ ויתלונן, עלול להיפגע ולהיות מופקר לגורלו.

השופטת דחתה את טענות המשיבה בדבר התנגדות ההורים או גורמים במשרד החינוך, כיוון שלא גובו באף מסמך או עדות כלשהי. בתוך כך השופטת הדגישה כי יש להגן על עובדים שחושפים עבירות או שחיתות במקום עבודתם. בהקשר זה יש לציין כי עבודתה של הגננת הופסקה.

כמו כן, השופטת קבעה כי השימוע שנערך למבקשת היה פגום בין היתר משום שההחלטה שלא להשיב אותה לגן אכן התקבלה כבר לפניו, כך שהשימוע לא נערך "בנפש חפצה".

השופטת כתבה כי "גם לאחר שנפתחה בעניינה חקירת משטרה בעקבות טענות קשות של התעללות בחסרי ישע, משרד החינוך ביקש להשיבה לעבודה בגן הילדים, ולצורך כך כינס את הורי הילדים, בנוכחות הגננת. לעומת זאת היחס שקיבלה המבקשת רק בשל הטענה כי לא פעלה במהירות הנדרשת היה מביש".

בהחלטה אף נכתב כי "הורי הילדים אשר יקראו החלטה זו, וראוי שכך יעשה, וודאי יבינו כי נפלה שגגה תחת ידם וכי המבקשת היא שפעלה לטובת ילדיהם גם אם בשיהוי מה נוכח חששה שהתגלה כחשש אמיתי ביותר, שיבולע לה".  

בסיומה של החלטה ארוכה ומעמיקה, השופטת הורתה להחזיר את המבקשת לעבודתה בגן. המשיבה חויבה בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 3,500 שקל.

מהמועצה האזורית מטה יהודה נמסר: "בהתאם להחלטת בית הדין, הוחזרה הסייעת לעבודתה. מאז חזרתה רובם המוחלט של הורי הגן אינם שולחים את ילדיהם כך שבפועל באים אל שערי הגן שני ילדים ביום, והגן למעשה מושבת מפעילות. הורי הגן השובתים הודיעו למועצה כי ילדיהם לא ישובו לגן כל עוד עובדי הצוות הקודם ימשיכו בתפקיד כלשהו בגן. לאור עמדת מינהל החינוך במועצה כפי שהובאה בפני בית הדין במסגרת הדיון ולאור עמדתם הנחרצת של מרבית הורי הגן שוקלת המועצה לערער על קביעות בית הדין".

• ב"כ המבקשת: עו"ד אלון גולדברג
• ב"כ המשיבה: עו"ד רנה לפידות

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין