חצר הבניין המשותף ברחוב קורדובירו בדרום תל-אביב נרשמה בטעות כחצר הצמודה לדירות לדירות הדיירים בפנקס הבתים המשותפים. לימים אחד השכנים השתלט עליה, בניגוד להתחייבויותיו בפני בעל הבניין. לאחרונה, הוא סולק בצו בית משפט.
טעות בצו הרישום של פנקס הבתים המשותפים הובילה לסכסוך בין מי שהיה בעל בניין ברחוב קורדובירו בשכונת פלורנטין בתל-אביב, לבין בחור שרכש ממנו דירת קרקע בבניין.
הדירה נמכרה לפני 24 שנים. בעקבות השגגה בפנקס, שנרשם בו בטעות כי חלק מהחצר של הבניין מוצמד לדירתו של הרוכש, הוכנס להסכם המכר סעיף שאומר כי לרוכש ידוע שהחצר שייכת לבעל הבניין, והוא רשאי למכור אותה למי שירצה, ובתנאי שייתן זכות קדימה לרוכש לרכוש את החצר בעצמו.
לייעוץ בתחום:
עורך דין דיני מקרקעין
השנים חלפו – בעל הבניין לא מכר את החצר לאף אחד והרוכש לא ביקש לקנות אותה בעצמו. למרות זאת, הוא הסדיר מדירתו פתח יציאה אל החצר ואף התקין בה שער עם מנעול.
כשמעשים אלה התגלו לבעל הבניין פרץ ביניהם סכסוך שהסתיים בהסכם נוסף שנחתם ביניהם במרס 1999, ובו הרוכש התחייב לסגור את הפתח מדירתו בתוך שנה ולהעביר לבעל הבניין מפתח לשער. עוד הוא הצהיר כי אין לו זכויות בחצר והוא משתמש בה כ"בר רשות" – כלומר, מרצונו הטוב של הבעלים.
14 שנים לאחר מכן הגיש בעל הבניין תביעה נגד הרוכש בטענה שלא עמד באף אחת מההתחייבויות הללו. בתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, טען בעל הבניין כי הרוכש-הנתבע פשוט השתלט על החצר שלו. הוא ביקש להוציא נגדו צו פינוי ולהורות לו לסגור את הפתח מדירתו לחצר.
הנתבע, בתגובה, טען כי מדובר בחצר משותפת, שכל דיירי הבניין רשאים להשתמש בה, והוא ביניהם. הוא טען כי התביעה היא בעצם אמצעי סחיטה של התובע, שלא טרח לתקן את הרישום השגוי, וכעת מנסה להפעיל עליו לחצים לרכוש את החצר, ותו לא.
ללא רשות
אלא שהנתבע לא הציג שום ראיה שתוכיח שהתובע ניסה לאלץ אותו לרכוש את החצר והשופט גיא היימן סבר כי מדובר ב"הגנת-סרק".
השופט קבע כי התובע הוכיח שהנתבע השתלט על החצר לחלוטין ומונע מיתר הדיירים את הגישה אליה. כל זאת, ללא אישור או רשות מהתובע, ותוך הפרה מובהקת של ההסכמים ביניהם (הנתבע לא סגר את פתח היציאה לחצר וגם לא מסר לתובע מפתח לשער).
השופט אף הבהיר כי טענת התובע, לפיה החצר שייכת לרכוש המשותף, אינה נכונה. לדברי השופט, הנתבע חתם על הסכם תקף ומחייב, לפיו חרף הרישום בפנקס הבתים המשותפים, לפיו החצר שייכת גם לו, היא אינה חלק מהרכוש המשותף, והזכויות בה שייכות לתובע. לפיכך לנתבע אין רשות להשתמש בה בשום צורה שהיא, ללא רשות מהתובע.
לבסוף, השופט קיבל את התביעה והורה לנתבע לפנות את החצר, לסגור את הפתח המוביל אליה מדירתו ולמסור לתובע מפתח לשער שבנה. הנתבע חויב בנוסף בהוצאות משפט של 3,145 שקלים ובשכ"ט עו"ד של 23,000 שקל. בנוסף, הנתבע יחויב למסור לתובע ייפוי כוח תקף המסמיך אותו לתקן את רישומו של הבניין בכל הנוגע לחצר, בהתאם להסכם המכר.
- ב"כ התובע: עו"ד אסתר טולידאנו
- ב"כ הנתבע: עו"ד גל רובין
* עורכת דין יעל זקס מנשרי עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין