ההלכה החדשה של ביהמ"ש העליון המטילה חיוב שוויוני על שני ההורים לא תואמת את החוק שקובע כי מזונות ילדים יהודים ייפסקו לפי הדין העברי ואינה משפיעה על הדיינים, המחויבים לו. רוח מחאה עולה מפסקי דין שניתנו לאחרונה בנושא.
בפסק דין שניתן ביולי 2017 בבית המשפט העליון (בע"מ 919/15) שונתה ההלכה שהייתה נהוגה בבתי המשפט למשפחה, ונקבע כי כאשר מקורות ההכנסה של ההורים זהים והמשמורת על הילדים מעל גיל 6 משותפת, גם תשלום המזונות יוטל עליהם בצורה שוויונית.
אלא שפסיקה זו, שלכאורה נשענת על הדין העברי העלתה רוח מחאה, כפי שניתן לראות מפסקי דין שיצאו תחת ידי בתי הדין שדנו לאחרונה בתחום מזונות הילדים.
חוק המזונות קובע כי מזונות של יהודים בישראל ייפסקו לפי הדין העברי שקובע כי "חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש". שלא ברוח התקופה, הלכה זו מתייחסת לגברים בלבד.
על פי ההלכה יש חובה מוחלטת לזון את הילדים עד גיל שש ומעל גיל זה קיימת תקנת חכמים המחייבת לפרנס אותם עד שיגדלו. זוהי אומנם תקנה מחייבת, אך דרך אכיפתה היא על-ידי הפצרה ושידול האב לקיימה.
מכאן, שכאשר יכולותיו הכלכליות של האב מצומצמות הוא אינו חייב לזון לבדו את ילדיו מעל גיל 6 אולם כאשר מדובר באדם אמיד חל עליו חיוב שכזה מדין צדקה, ואם הוא מסרב לזון את ילדיו, בית הדין מורשה לגבות את המזונות מנכסיו על מנת לפרנסם.
הדקויות מהותיות
רבים מאיתנו לא מודעים לדקויות שבין החיוב האבסולוטי בצרכים ההכרחיים לבין החיוב מדין צדקה. על כן, נעשה סדר בדברים.
בשנת תש"ד (1944) הרחיבה הרבנות הראשית את טווח גילאי הילדים הזכאים למזונות מאביהם עד גיל 15.
כיוון שהחוק קובע כי מזונות של יהודים בישראל ייפסקו לפי הדין העברי, בתי הדין הרבניים כמו גם בתי המשפט לענייני משפחה אמורים היו לחייב את האב – ורק אותו – במזונות ילדים עד גיל 15.
אלא שלפני כשנתיים שונתה ההלכה כאמור, והקביעה כי המזונות יחולו באופן שוויוני על שני ההורים הובילה לפסיקה מרחיבה של בתי המשפט למשפחה שלפיה המזונות ייקבעו בהתאם ליחס הכנסותיהם של ההורים ולחלוקת זמני השהות עם הילדים (כל עוד הם מעל גיל 6).
בעקבות זאת אנו עדים לאחרונה לפסיקות שמחייבות אבות במזונות נמוכים בגובה כמה מאות שקלים בודדות, ולעיתים הם אף לא מחויבים כלל. זאת, להבדיל ממה שנפסק בעבר, כשחיובי המזונות עבור ילדים בגילאי 6-15 הגיעו לאלפי שקלים בחודש.
המציאות החדשה שנוצרה בעקבות הפסיקה היא שאבות מבכרים לקבל משמורת משותפת או זמני שהות נרחבים יותר עם הילדים על מנת להפחית את גובה המזונות. בית המשפט העליון צפה זאת וקבע כי אם זו הדרך שבה יזכו הילדים לשני הורים הנושאים יחדיו בנטל גידולם אז לכל הפחות הרווחנו את זאת.
תוצאה נוספת של הפסיקה היא שחלק מהאבות המשלמים סכומים גבוהים עבור מזונות ילדיהם בשל פסיקות שנתנו בעניינם בעבר, החליטו, בעקבות הפסיקה החדשה, לפנות אל בית המשפט בבקשה להפחתת סכום המזונות. בקשות אלו, שתחילה סורבו מחשש להצפה בבקשות דומות, נענות היום יותר ויותר.
מהפך
כמעט בכל הליך גירושין הבעל או האישה שואלים את עצמם לאן כדאי לפנות: לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה – מי מהם יפסוק לטובתי?
נכון להיום, אם עד כה בית המשפט היטיב כביכול עם הנשים כעת הוא כביכול מחמיר איתן, ועדיף להן לכאורה לגשת לבית הדין, המחויב לדין העברי, ומחייב את האב – ולא את האם– במזונות הילדים.
ואכן, בתי הדין הרבניים אינם רואים את עצמם מחויבים להלכה החדשה. יתרה מכך, בפסקי הדין שיצאו מבתי הדין הרבניים ניכר כי הדיינים אינם מיישרים קו עם גישתו של בית המשפט העליון.
כך, בבית הרבני בתל אביב נדחתה לאחרונה תביעת אב לחייב את האם במזונות הילדים מעל גיל שש, הנמצאים במשמורתו. הדיינים ציטטו את הרמב"ם והשולחן ערוך אשר מדבריהם עולה כי האב רק האב מצווה לזון את ילדיו, ולא מצאנו בשום אסמכתא הלכתית להטלת חיוב שכזה על האם. הלכת בית המשפט העליון כלל לא זכתה להתייחסות בפסק דין זה.
באופן כללי, נציין כי בפסקי הדין שניתנו לאחר ההלכה הבהירו הדיינים כי מלבד העובדה שהם מחויבים לדין העברי בלבד הם מנסים למנוע הקצנה לכיוון האחר: כשם שבעבר עול המזונות שהוטל על האבות היה גדול מנשוא, כעת ההקצנה נוטה לעבר האחר שכן חיוב אימהות לשאת במזונות ילדיהן עשוי להוביל אותן ואת הילדים לחרפת רעב.
נציין כי בבית הדין הרבני כבר נפסק כי גם לפי דין תורה החיוב שמוטל על האב מידתי ביחס ליכולותיו ולזמני השהות שלו עם הילדים, ובית הדין יקפיד שלא לחייבו מעבר למה שהוא מסוגל .
המסקנה, שככל הנראה ארגוני הגברים יגדירו כמצערת היא, שאין שוויון בין המינים, למרות שבית המשפט העליון ביקש לכונן זאת.
לכן, במקרה של משמורת משותפת, אם את אישה אמידה המרוויחה יותר מאבי ילדייך או שיש לך נכסים רבים והאב הוא חסר כל, טוב תעשי אם תקדימי ותגישי תביעת מזונות לבית הדין הרבני. שם לעולם בית הדין לא יחייב אותך במזונות ואילו האב יחויב לשלם, לכל הפחות, סכום בסיסי למזונותיהם.
עם זאת, חשוב לציין, כי סדרי הדין ודיני הראיות בבתי הדין הרבניים שונים מבתי המשפט למשפחה, כך שבכל מקרה בטרם פונים לבית הדין הרבני יש לבדוק האם עורך הדין המייצג אתכם בעל כלים, הכשרה ובקיאות בהיבטים ההלכתיים.
* עו"ד וטו"ר יצחק וינד עוסק בדיני משפחה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין