המתקין הועסק בחברה כעצמאי והעסקתו הסתיימה עקב תלונות מצד לקוחות. בית הדין פסק שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק אך התמורה הגבוהה שקיבל אינה מצדיקה תשלום נוסף.
השופטת קרן כהן דחתה לאחרונה תביעה של מתקין מטבחים נגד ״מטבחי רגבה״. המתקין הועסק בחברה במשך כ-11 שנה כעצמאי אך ב-2016 התקבלו תלונות מלקוחות ורגבה הודיעה לו שלא תמשיך להעסיקו. השופטת קבעה כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק אך השכר שקיבל כעצמאי היה גבוה משמעותית מזה של עובד שכיר.
התובע התקין מטבחים עבור החברה במעמד של פרילנסר בין השנים 2005-2016. באוקטובר 2015 הגיעה לחברה תלונה כי הוא הטריד מינית עובדת ניקיון בסניף בו הועסק. בשיחה שנערכה לו נאסר עליו ליצור קשר עם אותה עובדת.
זמן קצר לאחר מכן התקבלה תלונה שהוא הטריד מינית לקוחה בביתה כשהגיעה להרכיב מטבח. בשלב זה שלחה לו החברה מכתב התראה. בסוף מרץ 2016 התלוננה לקוחה אחרת שבזמן שהתקין אצלה מטבח נעלמה טבעת שהייתה שם. המתקין הוזמן לבירור ואז מצא את הטבעת בין ניירותיו ומסר אותה ללקוחה.
בעקבות אירועים אלה החליטה רגבה לסיים איתו את ההתקשרות. הוא הגיש נגדה תביעה על סך של מעל מיליון שקל בה טען שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק והוא זכאי לתשלום זכויות סוציאליות והפרשות לפנסיה.
לטענת המתקין, בקשותיו להיות מועסק כשכיר נדחו על ידי הנתבעת והוא עבד בעיקר אצלה והיה תלוי בה כלכלית. לדבריו, הנתבעת בחרה להעסיק אותו כעצמאי ממניעים כלכליים ומתוך רצון להתחמק מהחלת חוקי המגן.
הנתבעת טענה שלא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין התובע. לדבריה, התמורה עליה סוכם הייתה גבוהה לאין שיעור מהשכר שהיא משלמת לשכירים והתובע בחר במודע בצורת העסקה זו.
היא הוסיפה כי גם אם ייקבע שהיא הייתה מעסיקתו של התובע, התמורה ששילמה לו כיסתה את מלוא הזכויות הסוציאליות ודין התביעה להידחות.
העסקה בתום לב
השופטת קרן כהן מבית הדין לעבודה בחיפה קבעה שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק אך דחתה את התביעה.
היא ציינה בין היתר ששירותי ההרכבה שסיפק התובע לנתבעת היוו חלק מפעילותה הרגילה. עובדי הנתבעת תיאמו את מועדי ההרכבה ומתן השירות עם הלקוחות והנתבעת היא שהדריכה את המתקינים, ובכללם התובע. כמו כן, התובע נתן את שירותי ההרכבה באופן אישי ולא העסיק עובדים והיה כפוף להוראות הנתבעת שגם פיקחה על עבודתו.
עוד היא קבעה כי הוכח שהנתבעת העסיקה את התובע כעצמאי בתום לב ולא כדי לשלול ממנו זכויות. כמו כן, ניכר כי במהלך ההתקשרות התובע החליט במודע להמשיך כעצמאי כדי לא לפגוע בהיקף השתכרותו.
השופטת הוסיפה כי עולה מחומר הראיות שהנתבעת שילמה למרכיבים העצמאיים תמורה גבוהה העולה על השכר שהיו משתכרים אם היו מועסקים כשכירים.
השופטת יישמה על המקרה את ״הגישה החישובית״ שפותחה בפסיקה וקבעה כי התמורה ששולמה לתובע גבוהה הרבה יותר מעלות העסקתו של מרכיב שכיר בעל נתונים דומים. בנסיבות אלה היא פסקה שהתובע אינו זכאי לתשלום כלשהו.
התובע חויב בהוצאות בסך 3,000 שקל ובשכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד אלון כהן
- ב״כ הנתבעת: עו"ד אלירן סטריכמן ועו"ד הדס שגיא
עו״ד ראובן וייס
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין