הנהג כבר סיים להעמיס והחל לנסוע, אך עצר לאחר שסימנו לו שנשפך חול מהמשאית. ביהמ"ש קיבל את תביעתו וחלק על חברת הביטוח שלו.
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע שנזקים שמתרחשים בזמן "פריקה וטעינה" לא נחשבים לנזקי תאונת דרכים ולא יזכו בפיצוי במסגרת החוק.
לייעוץ בענייני תאונות דרכים:
עו"ד תאונות דרכים
לאחרונה נדון מקרה שעורר מחלוקת סביב עניין זה. ידו של נהג משאית נמחצה לאחר שהעמיס חול על ארגז המשאית. מדובר בארגז שהנהג נועל אוטומטית מתוך תא הנהג. בדרך כלל, כשמסיימים להעמיס, הטרקטור נותן מכות על דלת המשאית, שאמורות להזיז חפצים שמפריעים לה להיסגר, כך שעם הסרת המכשול הדלת תינעל אוטומטית.
אלא שבאותו מקרה, סיפר הנהג, הוא נפצע לאחר שסיים להעמיס. ההעמסה נעשתה באמצעות הטרקטור שמילא בכף את המשאית. הוא נסע לדרכו, ואז נהג הטרקטור שנסע אחריו צפר והסב את תשומת לבו לכך שהחול נשפך מהמשאית.
הנהג עצר וירד לנקות את החול שהפריע לדלת להיסגר עד הסוף. באותו זמן, כפי שמקובל, נהג הטרקטור – שלא הבחין בנהג המשאית – דחף את הדלת ומחץ את ידו של נהג המשאית.
האיש פוּנה לבית חולים עם שברים באצבעות, עבר ניתוחים ושיקום שנמשך כמה חודשים. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ונקבעו לו 5% נכות.
חברת ביטוח שלו, "כלל", סירבה לפצות אותו, והוא הגיש נגדה תביעה לפיצויים בבימ"ש השלום באשקלון.
כלל טענה, בין היתר, שהתובע נפגע בזמן העמסת הסחורה, כך שהתאונה אירעה בעת "פריקה וטעינה".
עוד נטען שגרסתו של התובע 'שופצה' ותוקנה מעת לעת: לחוקר של "כלל" הוא סיפר שנפגע לפני שהעמיס את החול, ובבית המשפט טען שהתחיל לנסוע ואז נאלץ לרדת לסגור את הדלת.
בנוסף, לטענת כלל, על פי גרסתו של הנהג, "היריב" הנכון הוא נהג הטרקטור.
התובע, לעומת זאת, טען שהוא עצר מסיבה בטיחותית-תעבורתית, שכן החול שהיה עלול לסכן רכבים אחרים. לשיטתו, סגירת הדלת נועדה לאפשר את המשך הנסיעה ולכן יש לראות את סגירת הדלת כחלק אינטגרלי מהנסיעה או כהכנה לנסיעה.
כמו כן, לטענתו, מעורבותו של הטרקטור אינה גורעת מאחריות המבטחת לנזקיו, שנגרמו בעקבות השימוש במשאית, כמו בכל תאונה בה מעורבים שני רכבים.
עצירה מיוחדת
השופטת סבין כהן קיבלה את גרסת התובע וקבעה שמדובר בתאונת דרכים. לעמדתה, לנוכח מנגנון הסגירה שתואר על ידי התובע, לא סביר שהוא פתח את הדלת בהקשר הישיר של ביצוע הפריקה והטעינה – שכבר הושלמה. בעיניה, יותר סביר שהוא עשה זאת מאחר שהבחין בחול שנשפך, כלומר רק אחרי שכבר החל בנסיעה.
השופטת הצביעה על כך שגם החוקר של "כלל" שחקר את התובע אחרי האירוע, השתמש במלה "עצרתי". מכאן, ניתן להבין שהתובע אכן החל לנסוע ועצר על מנת לסדר את הדלת ולהמשיך לנסוע בבטחה – עצירה שאינה חלק מהטעינה.
משנקבע שמדובר בתאונת דרכים, המשיכה השופטת, הרי המשאית אינה "חפץ", אלא מדובר בתאונה שבה מעורבים שני כלי רכב. התובע עשה "שימוש" ברכב שלו ולכן היריבה הנכונה שלו היא הנתבעת.
מכאן הדיון עבר לשאלת הנזק, והשופטת קבעה שנכותו התפקודית של התובע עומדת על 4%. לאחר שחישבה את נזקיו, היא קבעה שכלל תשלם לו 164,000 שקל (בניכוי תגמולי ביטוח לאומי), בין היתר על אובדן כושר השתכרות, עזרה חיצונית וכאב וסבל.
כמו כן, כלל תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובע: עו"ד שמעון בן דוד
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אייל לוי
* עו"ד גיא אורטל עוסק בתאונות דרכים
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין