טעות בשם אבי הכלה הצריכה את התיקון. חרף טענת האישה כי לא הסכימה לשינוי הסכום, בית הדין פסק לטובתה את הכתובה הזולה מבין השתיים
גבר שהתחייב לאשתו בכתובה של 400 אלף שקל והתגרש ממנה על רקע אלימות כלכלית מצדו, ישלם 161 אלף שקל בלבד – כך קבע בית הדין הרבני בחיפה בפסק דין שפורסם לאחרונה. הרב אברהם מאיר שלוש (ראב"ד) והרב בן ציון טופיק, קבעו שכתובה מאוחרת ומופחתת שערך הבעל בשל טעות סופר שנכללה בזו הראשונה היא התקפה. לעומתם סבר הרב אפרים בוגרד – בדעת מיעוט שלא התקבלה – שהכתובה הראשונה היא הקובעת.
תחילת הפרשה בספטמבר 2012 כשהצדדים התחתנו. במעמד הנישואים חתם הבעל על כתובה בה התחייב לשלם לאשתו 400 אלף שקל במידה שיתגרשו באשמתו. בשלב מסוים הזוג הבחין בכך שנפלה טעות בשם אבי הכלה במסמך, ולכן הם פנו לרב כדי שיערוך עבורם כתובה חדשה. אלא שבמקביל לתיקון השם, שינה הרב בכתובה החדשה גם את סכום ההתחייבות מ-400 אלף שקל ל"מאתיים זוז ומאתיים זקוקים" בלבד.
בניגוד לציפיית הצדדים תיקון הכתובה לא הביא לשלום בית והם נפרדו. בתביעת הגירושים שהגישה לבית הדין בינואר 2018, סיפרה האישה שלאורך הנישואים בעלה הטיח בה השפלות, קללות וכינויי גנאי קשים. עוד סיפרה, שהוא התעלל בה נפשית וכלכלית.
לנוכח טענתה שבעלה אשם בגירושים, הגישה האישה גם תביעת כתובה בה ביקשה לחייב את בעלה בסכום המקורי של הכתובה הראשונה. לדבריה, היא בשום שלב לא הסכימה להפחתת הסכום. אדרבה, לטענתה הרב אמר לה שהסכום המקורי ייוותר על כנו. בנסיבות אלה טענה האישה שיש לחייב את בעלה לשעבר לשלם לה 400 אלף שקל.
הבעל הודה אמנם שנהג באלימות כלכלית כלפי גרושתו, אך לשיטתו הכתובה הראשונה בטלה והכתובה המופחתת היא הקובעת.
נהג שלא כהוגן
תחילה קבע הדיין שלוש, שכתב את פסק-הדין מטעם הרוב, כי בשל הודאת הבעל לפיה נהג באלימות כלכלית כלפי אשתו יש לחייבו בכתובה, והשאלה היא באיזו כתובה בדיוק – הראשונה וה"יקרה" או השנייה וה"זולה".
מצד אחד, ציין הדיין, כל המטרה בעריכת הכתובה השנייה הייתה לתקן את הטעות בשם אבי הכלה, ולכן לכאורה כתובה זו לא באה לשלול את קודמתה אלא רק לרפא את הפגם שנפל בראשונה.
מצד שני, כתב, "קשה לקבוע מסמרות בדבר ולהוציא ממון מהבעל" שכן לפי הדין "הכתובה הראשונה פסולה". מכל מקום, הוא הבהיר שהבעל נהג שלא כהוגן שהרי לפי דעה מרכזית בהלכה יש לרשום בכתובה החלופית את הסכום המקורי.
הפשרה אליה הגיע הדיין שלוש בסופו של יום, אליה הצטרף גם הדיין טופיק, היא לחייב את הבעל בסכום הכתובה השנייה אך תוך מתן "שער המרה" מחמיר וגבוה לביטוי "מאתיים זוז ומאתיים זקוקים". בתרגום למטבע המקומי מדובר ב-161,000 שקל.
הדיין בוגרד, לעומתם, סבר שבהעדר כיתוב על-גבי הכתובה השנייה כי האישה מוותרת על הסכום המקורי – יש להכשיר בדיעבד את הכתובה הראשונה. הוא מתח ביקורת על הרב שערך את הכתובה השנייה, על כך שלא קרע את הראשונה ולא כלל בכתובה השנייה את הסכום המקורי כמתחייב בהלכה.
לצרכי פשרה הציע הדיין לחייב את הבעל בתשלום שני שליש בלבד מסכום הכתובה הראשונה, כלומר 266,666 שקל, אך כאמור דעתו לא התקבלה ונקבע שהבעל ישלם רק 161,000 שקל – שהם כ-40% מסכום הכתובה המקורי.
- ב"כ התובעת: טו"ר שלמה עמיר
- ב"כ הנתבע: עו"ד יצחק אוסדיטשר
עו"ד אהובה יששכר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין