מקרה שנדון לאחרונה עורר מחלוקת: נהג משאית נסע לאחור בבסיס צבאי ופגע בעמודי תקשורת, שהתעקמו במשך מספר דקות, עד שנפלו על עובדת שק"ם שעברה במקום. נקבע כי מדובר בתאונת דרכים והתובעת תפוצה בכ-290,000 שקל.
בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל באחרונה את תביעתה של אישה בת 60 שנפגעה במהלך עבודה כמוכרת בשקם של בסיס צבאי, כאשר חוטי תקשורת נפל עליה. השופטת ריבה שרון קיבלה את עמדתה של התובעת, שטענה כי מדובר בתאונת דרכים, שכן מה שהחל את שרשרת האירועים שהביאו לפציעתה היתה משאית שפגעה בעמוד תקשורת.
התאונה אירעה לפני כארבע שנים. הנתבע נהג במשאית לבסיס צבאי כדי לפרוק סחורה, ותוך כדי נסיעה לאחור, פגע בכבלים של עמוד תקשורת. הכבלים קרסו – לאט, במשך מספר דקות– ואחד מהם פגע בתובעת, לטענתה. היא נפגעה ברגלה ומאז גם סובלת מנזקים נפשיים.
בעקבות זאת היא הגישה תביעה מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נגד נהג המשאית וחברת "כלל" – מבטחת המשאית.
הצדדים נחלקו בין היתר בסיווג התאונה. התובעת טענה כי מדובר בתאונת דרכים, שכן האירוע החל בנסיעה אחורנית של המשאית. לשיטתה, מדובר בזירת תאונה "חיה", כאשר הנתבע הוא שהחל את שרשרת ההתרחשויות שהסתיימה בפגיעתה כאשר הכבלים נפלו עליה.
מנגד, הנתבעים טענו כי לא מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, בין היתר משום שהתובעת היא שנתקלה בכבלים, שכבר היו סטטיים, ואז נפלה. עמדה זו התבססה על עדות הנתבע שטען כי התובעת "נכנסה בחוט".
אלא שהשופטת הפנתה לכך שהנתבע עצמו העיד שלא ראה את התאונה עצמה. בסיכומה של מחלוקת עובדתית זו, השופטת כתבה: "התרשמתי חיובית ממהימנות עדותה של התובעת לפני. הנתבע לעומת זאת, לא עורר בי את אותה מידת אמון, ודומה היה בעיני כי עדותו אינה מבוססת על זיכרון סובייקטיבי מוחלט".
בנוסף, השופטת ציינה כי גרסת התובעת נתמכה בתיעוד רפואי מזמן אמת, שהראה כי גרסתה היתה עקבית ממועד האירוע.
"תוצאה מתמשכת"
בהמשך ניתחה השופטת שרון את הפן המשפטי, והגיעה למסקנה כי התאונה אכן עונה להגדרת "תאונת דרכים, אפילו שככל הנראה מרגע פגיעת המשאית בכבלי התקשורת ועד לפגיעה בתובעת חלפו כ-8 דקות. השופטת הבהירה כי כל היסודות או התנאים לסיווג "תאונת דרכים" מתקיימים כאן – מאורע, רכב מנועי, שימוש, נזק, וקשר סיבתי.
המחלוקת העיקרית נגעה לקשר הסיבתי – האם התובעת נפגעה "עקב שימוש ברכב". לאחר שניתחה את הדברים, השופטת קבעה שכן, והבהירה כי חוק הפיצויים אינו דורש בהכרח מגע פיזי בין הנפגע לבין כלי הרכב. בעניין זה השופטת סברה שכל המבחנים – בהם "מבחן הסיכון" ו"מבחן השכל הישר" – מובילים למסקנה שקקיימת קירבה וזיקה ישירה בין נסיעת המשאית לבין פציעת התובעת, המהווה "תוצאה מתמשכת מעבר למה שנראה לכאורה כסופה של תאונה של פגיעת משאית בכבלים".
חלק נרחב של פסק הדין הוקדש לנזקים שנגרמו לתובעת, שכללו הפסדי השתכרות, כאב וסבל והוצאות רפואיות.
לאחר שקבעה לה נכות תפקודית בשיעור של 30% ועל בסיס זה חישבה את נזקיה (בסכום של של כ-550,000 שקל), ולאחר הפחתת תגמולים שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי, השופטת הורתה לנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בסך 251,800 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כ-39,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד נעמה אור אורני
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין