הזוגות רכשו את הזכויות במקרקעין לפני יותר מ-30 שנה ובנו בשטח את ביתם. בשנה שעברה הם ביקשו להעביר את הרישום על שמם אך חברה שבעבר החזיקה בזכויות התנגדה וטענה שהשטח שלה
השופט יעקב שפסר קיבל לאחרונה תביעה שהגישו שני זוגות נגד חברת נדל"ן. התובעים ביקשו פסק דין הצהרתי שלפיו הם הבעלים של שטח בפרדסיה שעליו הקימו את ביתם. החברה ובנו של מייסד החברה המנוח, טענו כי היא מעולם לא מכרה את השטח, והראיה היא שהוא נותר רשום על שמה. התובעים לא הציגו את הסכם עסקת היסוד בו מכרה החברה את זכויותיה, אך השופט קבע שמצבור הראיות תומך בגרסתם.
בתביעה נגד החברה המשפחתית, שעסקה בעבר בתחום הנדל"ן וכיום נמצאת בפירוק, טענו שני הזוגות שהם רכשו את השטח בפרדסיה בשנים 1989-1990.
לטענת התובעים בשנות ה-70 מכרה החברה את הזכויות בשטח לשני זוגות ולאחר מכן נמכרו הזכויות בשרשרת של מספר הסכמי מכר עד שנמכרו להם.
לטענת התובעים, אישורי מס שבח ורכישה מוכיחים את עסקת היסוד שכן הם מעידים שהחברה שילמה למשרד המיסוי מס שבח והזוגות שילמו מס רכישה.
לדבריהם, הם אמנם לא איתרו את ההסכם שבבסיס עסקת היסוד אך הם כן איתרו את יתר הסכמי המכר שנחתמו לאחר מכן ביחס למקרקעין.
החברה השיבה כי התביעה התיישנה ועוסקת באירועים מלפני כ-45 שנה. היא הוסיפה כי אישורי המס מעלים תהיות שכן לא ברור כיצד מכרה החברה את השטח לשני הזוגות הראשונים בדצמבר 1979 כעולה מהאישורים, בזמן שיתר העסקאות, האמורות להיות החוליות הבאות בשרשרת, נעשו כולן לפני המועד האמור.
החברה הדגישה שלפי חוק המקרקעין הרישום מהווה ראיה חותכת לתוכנו. בנו של מייסד החברה ציין שאביו אמר לו כשהיה בחיים כי "גנבו ממנו מגרש בפרדסיה".
חלה טעות
סגן נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, השופט יעקב שפסר, קיבל את התביעה. הוא קבע שהתובעים הציגו ראיות המוכיחות כי אכן בוצעו עסקאות מכר במקרקעין ובראשן עסקת היסוד.
לדבריו, התמונה המצטיירת היא שבשנות ה-70 מכרה החברה את מלוא זכויותיה במקרקעין לשני זוגות והעסקה דווחה לרשות מיסוי מקרקעין. בסוף שנות ה-70 נמכרו הזכויות שלוש פעמים כעולה מאישורים מאגף מיסוי מקרקעין. ב-1989 ו-1990 נמכר השטח לתובעים.
השופט ציין שאכן מועד עסקת היסוד, כפי שעולה מאישורי המס, מעורר תהייה מסוימת. ואולם, יתר הראיות מעידות על קיומן של אותן עסקאות המאוחרות, וסביר להניח שבאישורי רשות המיסים חלה טעות.
מעבר לכך, ראיה משמעותית נוספת היא התנהלות הצדדים ביחס לזכויות במקרקעין במהלך השנים. בהקשר זה הוצגו הליכים תכנוניים שבוצעו בשנים האחרונות במקרקעין, המעידים על הכרה של החברה בעסקאות המכר שנערכו ביחס למקרקעין לאורך השנים, לרבות העברת הזכויות לתובעים.
כך, נציג החברה חתום על בקשה להיתר בניה במקרקעין שהגישו התובעים, היתר שבעקבותיו הם בנו בית מגורים דו משפחתי. ב-1991 הופק על שם התובעים טופס 4 ומאז הם מחזיקים בפועל במקרקעין, ללא מחאה כלשהי מצד החברה.
באשר לטענת ההתיישנות כתב השופט כי אין להקל ראש בכך שהתובעים וקודמיהם לא פעלו במשך השנים לרשום הערת אזהרה. עם זאת, חלה במקרה זה נאמנות קונסטרוקטיבית שלפיה כשמדובר בעסקת מקרקעין כמעט מושלמת, שהדבר היחיד שחסר בה הוא העברת הרישום, רואים את המוכר כמי שמחזיק את השטח בנאמנות עבור הקונה. במקרה כזה, רק כשהמוכר כופר בנאמנות מתחיל מירוץ ההתיישנות.
השופט הבהיר שהחברה התנגדה להעברת הרישום לראשונה ב-2022, בסמוך להגשת התביעה, כך שאין התיישנות.
החברה חויבה בהוצאות בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אמיר שטיין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אריאל מייטליס
עו"ד נורית פיש
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין