איש קבע שהשתחרר מצה"ל אחרי שירות של יותר מ-13 שנה, ביקש להכיר בכאבי הגב שלו כנכות שנגרמה בשירות. קצין התגמולים סירב, אולם בימ"ש השלום בחיפה קיבל את ערעורו והפך את ההחלטה.
המערער התגייס לשירות סדיר ביולי 1999 עם פרופיל רפואי 82, ושירת כחשמלאי טנקים בחיל החימוש. לאחר שהוסמך לקצונה הועבר לחיל המודיעין. בתום השירות הסדיר המשיך לעשר שנות קבע במודיעין, ובין היתר שירת כראש מדור וכמפקד פלוגת מפקדה עד שהשתחרר בסוף 2012.
עם שחרורו הוא הגיש לקצין התגמולים במשרד הביטחון בקשה להכיר בו כנכה, בין היתר בגין כאבים בעמוד השדרה ובצוואר. אלא שתביעתו נדחתה בשנת 2014, לאחר שכירורג-אורתופד מטעם המשרד בדק וקבע כי אין קשר בין תלונותיו לבין שירותו הצבאי. בהחלטת קצין התגמולים נקבע כי כאבי הגב והצוואר הופיעו על רקע מהלך טבעי כרוני.
בעקבות זאת הוא הגיש ערעור בבימ"ש השלום בחיפה, בנוגע לגב תחתון ועמוד שדרה צווארי, בו טען כי עד שהתגייס היה בריא לגמרי, וסיפר כי שירותו הצבאי היה כרוך במאמצים פיזיים גדולים – הרמת מסעות כבדים ונסיעות של שעות ארוכות.
בנוסף, הוא הצביע על מספר מקרים שבהם נפל ונחבל בגבו במהלך השירות. לטענתו, עקב כאביו הוא מתקשה לתפקד בחיי היומיום.
קצין התגמולים – "המשיב" – טען בין היתר כי לפי האסכולה הרפואית המקובלת כיום, פעילות גופנית, שטיבה עומסים חוזרים ונשנים על הגב התחתון ואף חבלות קלות לעמוד השדרה, אינה גורם בעל משמעות להתפתחות שינויים ניווניים בעמוד השדרה.
לגישתו, הם "פרי גורמים גנטיים ותהליכים שחיקתיים המובנים בו".
"מתקבל מאד על הדעת"
השופט אורי גולדקורן כתב פסק דין ארוך ומעמיק, אותו הוא חילק ל"ארבע תחנות", כלשונו. תחילה הוא סקר את שירותו הצבאי הארוך של המערער, תוך שילוב התיעוד הרפואי בכל תקופה.
בחלק השני השופט תיאר את חוות הדעת של המומחים הרפואיים שהגישו הצדדים, כולל המאמרים הרפואיים שעליהם הם התבססו.
בחלק השלישי נדון הקשר הסיבתי-העובדתי (או "קשר סיבתי-רפואי") – האם תנאי השירות היו אחד הגורמים ליקוי בגבו של המערער. "התחנה הרביעית" הייתה בחינת הקשר הסיבתי-המשפטי, כלומר האם יש לייחס לצבא את האחריות למצבו הרפואי של המערער.
במישור הרפואי השופט העדיף את חוות דעת המומחה מטעם המערער, וציין כי "השוואת מצב המערער עובר לגיוסו (ספורטאי בריא, עם עקמת בגב וללא תלונות על כאבים או הגבלות תנועה) למצבו בחלוף כשנתיים לשירותו בצבא (כאבים והגבלות תנועה) מצביעה אף היא על קשר בדרגה של 'מתקבל מאוד על הדעת' בין תנאי השירות לבין המחלה בגב התחתון".
השופט אף השתכנע כי גם מבחינה אובייקטיבית – תנאי השירות – וגם מבחינה סובייקטיבית – רגישותו של המערער וההכרה שעל הצבא לקבל את החייל כמו שהוא, מתקיימים הרכיבים הנדרשים לקביעת קשר סיבתי-משפטי.
חשוב להדגיש כי נדחתה עמדת קצין התגמולים שלפיה קיימת אסכולה רפואית הגורסת כי עומסים חוזרים ונשנים על הגב התחתון לא גורמים לשינויים ניווניים בעמוד השדרה ולנכות תפקודית.
בית המשפט קיבל את עמדת המערער שלפיה קיימת אסכולה רפואית שקובעת כי עומסים ופעילות גופנית מוגברת הם גורמים מרכזיים להאצת השינויים הניווניים בעמוד השדרה התחתון שבאים לידי ביטוי בכאבים והגבלה בתנועות.
"משעלה בידי המערער להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בגבו התחתון לבין שירותו הצבאי, דין הערעור להתקבל", סיכם השופט. לפיכך השופט ביטל את החלטת קצין התגמולים ואף חייב אותו לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד טובה אדורם
- ב"כ המשיב: עו"ד נפתלי קפשוק
* עו"ד שרון מאירי מייצג נכי צה"ל בתביעות מול משרד הביטחון
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין