יורם שדה – בנו של יצחק שדה ז"ל – ביקש לבנות גדר חדשה סביב גן הזכרון של אביו ביפו. גופי התכנון דחו את בקשתו, רק משום שהמינהל, הרשום כבעליו בטאבו, סירב לחתום עליה. מסתבר, שלמינהל יש אינטרס: בינו לבין שדה מתנהל סכסוך משפטי בנוגע לזכויות במקום.
ברחוב זיכרון קדושים שביפו עומד ביתו של האלוף יצחק שדה ז"ל, מפקדו הראשון של הפלמ"ח, ובו מתגורר בנו – יורם שדה. בסמוך לבית נפרש גן ששימש את האלוף, ובו מוצגים מקוריים מימי הפלמ"ח ומלחמת העצמאות. הזכויות בגן רשומות על שם מינהל מקרקעי ישראל.
לא קיבלת היתר בנייה?
פנה ל- עורך דין תכנון ובנייה
לאורך שנים רבות היה הגן מגודר ברשת. לימים הרשת כוסתה בצמחייה שפלשה למדרכה הסמוכה. ב-2002 השכנים המתגוררים בסמוך לגן תבעו את שדה ואת העירייה כדי שהצמחייה תסולק.
העירייה פנתה למינהל שיצטרף להליך, כבעל הזכויות בטאבו, אך הוא לא נענה לה. בעקבות זאת נאלץ שדה להסיר את הצמחייה לבדו. אלא שאגב כך, הגדר הישנה והרקובה נהרסה, והוא החליף אותה בגדר חדשה.
לימים הסתבר לו כי היה עליו לבקש לכך היתר מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה. ואולם, כשפנה אליה הוא נדחה ולגדר הוצא צו הריסה. ערר שהגיש על החלטתה נדחה על ידי ועדת הערר רק משום שמינהל מקרקעי ישראל סירב לחתום עליו, ככל הנראה בשל הליכים משפטיים שמתנהלים בינו לבין שדה בנוגע לזכויות במקום.
שדה, שמאמין כי לא הייתה סיבה מהותית לדחות את בקשתו, עתר לעזרתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב. שדה יקש להורות לוועדת הערר לקיים דיון לגופו של עניין, גם ללא חתימת המינהל, עמו הוא נמצא בסכסוך משפטי.
שדה סיפר שכל רצונו להגן ולשמור על גן הזכרון של אביו, אתר מורשת היסטורי. הוא גם הזכיר, שהוא לא בנה משהו חדש – אלא בסך הכל החליף גדר בגדר.
הוועדה המקומית עמדה על שלה. ועדת הערר והמינהל טענו בין היתר כי כלל לא מדובר ב"גן זכרון", ובכל מקרה, שדה פלש אליו ואין לו בו זכויות.
לא הגון
"הפכתי והפכתי בטענות הוועדה המקומית והמינהל ולצערי לא עלה בידי לרדת לסוף דעתם", כתב השופט ציון קאפח בפתח הכרעתו.
מעיון במסמכים של גופים, בהם עיריית תל-אביב והוועדות עצמן, עולה כי הגן כונה לא אחת "אתר הנצחה בעל ערך לאומי. לפי השופט, המונח "גן זיכרון" אינו המצאה ונראה כי התנגדות המינהל להקמת הגדר נוגעת אך ורק לכך שהוא רוצה לנצח במלחמה מול שדה על הזכויות במקום.
השופט קבע כי בסירובה לדון בעניינו של שדה, ועדת הערר למעשה החליטה למי שייכות הזכויות בגן, וזהו אינו תפקידה.
השופט גם הביע תמיהה על הסתירות בעמדת המינהל, שמצד אחד בחר שלא להצטרף להליך שנוהל בנוגע לגדר שנים קודם לכן – ובכך הביע דעתו כי העותר אחראי על החלקה (כנראה כי היה לו נוח ששדה יסדר אותה לבד), וכעת הוא טוען ההיפך.
בסירובו לחתום על הערר, קבע השופט, פועל המינהל בניגוד לחובת ההגינות והנאמנות שלו כלפי האזרח, ובנסיבות אלה, ובפרט כשבסך הכל מדובר בהחלפת גדר בגדר, דרישת החתימה אינה מידתית.
השופט הורה, לבסוף, לוועדה לקיים דיון מהותי ונטול משוא פנים בערר של שדה, גם ללא חתימת המינהל.
השופט חייב את המינהל בהוצאות של 35 אלף שקל בצירוף מע"מ ואת הוועדה המקומית ב-15 אלף שקל בצירוף מע"מ.
* עו"ד רונן שחר ממשרד עורכי דין שחר-רוזנשטיין עוסק בדיני מקרקעין, פינוי-בינוי ומשפט אזרחי-מסחרי
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין