בית המשפט קבע שהתביעה התיישנה ומלבד זאת, מדובר במינוי שהושלם לפני שנים ולא ניתן לבטלו כעת.
בית המשפט למשפחה בקרית גת דחה לאחרונה תביעה שהגישו 7 אחים לביטול המינוי של אחיהם ואשתו כ"בנים ממשיכים" במשק של אמם המנוחה. השופטת פאני גילת כהן קבעה כי התביעה התיישנה שכן שהוגשה בחלוף כ-26 שנים מאז המינוי. מעבר לכך, השתהות התובעים בנקיטת ההליך המשפטי גרמה לבנים הממשיכים נזק ראייתי קיצוני מאחר שהאם כבר לא בין החיים ואינה יכולה להעיד על נסיבות המנוי. בנוסף, מדובר במתנה שהושלמה, כך שממילא המנוחה לא הייתה רשאית לחזור בה.
האם המנוחה חתמה על המינוי ב-1990 וכעבור מספר חודשים הוא נרשם ברשות מקרקעי ישראל. ב-1994 עזבו הבן הממשיך ואשתו את המשק ולאחר פטירת המנוחה כעבור כ-12 שנים, אחד מאחיו נכנס לגור שם עם אשתו. בסמוך לכך נרשמו הזכויות במשק על שם הבן הממשיך ואשתו, והשניים הגישו תביעה לפינוי אחיו ומשפחתו מהמשק.
בתגובה הגישו שבעת אחיו תביעה לביטול המינוי בטענה שאינו תקף או בוטל בהתנהגות מאחר שהנתבעים עזבו את המשק וחטאו בהתנהגות מחפירה כלפי אמם. עוד נטען כי ב-2005 האם חתמה על טיוטת הסכם להעברת הזכויות במשק לאח שמתגורר בו כעת ולאשתו, מה שמעיד על כך שרצתה לבטל את המינוי.
הנתבעים טענו מנגד כי התביעה התיישנה לפני שנים וכי השיהוי הרב הסב להם נזק ראייתי מאחר שאי אפשר כבר להעיד את האם כדי להבין מה היה רצונה.
תשובת האחים-התובעים הייתה כי את תקופת ההתיישנות יש לספור מהמועד שבו הזכויות במשק הועברו לנתבעים או לחלופין מיום שבו גילו על המינוי – בסמוך להגשת התביעה.
תוצאה אבסורדית
השופטת פאני גילת כהן קבעה כי תקופת ההתיישנות בת 7 השנים מתחילה להיספר מהמועד שבו כתב המינוי נחתם ואושר.
"קבלת טענתם של התובעים לפיה עילת התביעה מתגבשת רק במועד העברתן של הזכויות במשק בפועל, דהיינו לאחר פטירת בר הרשות, עלולה להוביל לתוצאה אבסורדית לפיה תביעות כדוגמת זו שלפנינו לעולם תתבררנה בהיעדר הציר המרכזי שלהן, מעניק הזכות, אשר במועד העברתן של הזכויות במשק לא יהיה עוד בין החיים", כתבה.
השופטת אף לא קיבלה את הטענה שדבר המינוי התגלה לתובעים רק לאחרונה, שכן העדויות והראיות בתיק העידו בבירור שהיו מודעים למינוי עוד בזמן שנחתם ולכל המאוחר במועד שבו פעלו לגיבוש טיוטת ההסכם אליה הפנו.
אם לא די בכך השופטת קיבלה את טענת השיהוי וקבעה כי נגרם לנתבעים "נזק חמור וממשי". בתוך כך השופטת ציינה כי העובדה שהמנוחה לא פעלה במשך שנים ארוכות לביטול המינוי מעלה אפשרות סבירה שלא הייתה מעוניינת בכך. בהמשך, השופטת הוסיפה כי לא שוכנעה שטיוטת ההסכם משקפת את רצונה.
מעבר לכל אלה השופטת ציינה כי אפילו אם המנוחה הייתה בחיים ספק אם יכלה לבטל את המינוי מאחר שהושלם ומדובר בהתחייבות בלתי חוזרת. בהקשר זה השופטת ציינה כי אכן, במקרים חריגים ניתן לבטל מינוי כזה עקב התנהגות מחפירה, אלא שהדבר לא הוכח וממילא אין הצדקה להפעיל חריג זה עשרות שנים אחרי השלמת המינוי.
לפיכך התביעה לביטול המינוי נדחתה. בהתאם לכך, תביעת הנתבעים לסילוק האח ואשתו מהמשק התקבלה, והשופטת הורתה להם להתפנות תוך 90 יום. התובעים חויבו ב-20,000 שקל הוצאות משפט.
* עו"ד ירון לוי עוסק ב- נחלות ומשקים במושבים
** הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין