ביקש ממיטת חוליו שלא להעביר שקל לילדיו – אך צוואתו לא תקוים

בני משפחת המנוח הודו כי מותו היה מפתיע ובלתי צפוי. השופט קבע שבנסיבות אלה אין לראות בדבריו המוקלטים משום צוואת שכיב מרע

בית המשפט למשפחה בקריית גת דחה לאחרונה בקשה לקיום צוואה בעל פה ("צוואת שכיב מרע") של חולה לב אשר הלך לעולמו בטרם עת. אף שהמנוח, אב ל-4, הוקלט אומר ממיטת חוליו כי ילדיו "הרגו לו את החיים" וכי "אין סיכוי שיתן להם לחגוג על הכסף שלו" – קבע השופט בן שלו שלא הוכח כי הלה התכוון לתת לאמירותיו משמעות צוואתית. התוצאה: עיזבון המנוח יחולק שווה בשווה בין ילדיו.

בספטמבר 2018 הלך המנוח לעולמו על מיטת חוליו ב"הדסה עין כרם", כשהוא בן 63 בלבד. מלבד ארבעת ילדיו, הותיר אחריו עשרה אחים ואחיות.

עובר למותו הספיק המנוח להקליט את עצמו נותן הוראות בנוגע לחלוקת רכושו אחרי פטירתו. את מאות אלפי השקלים מחשבונו ומביטוח החיים שלו הוא ביקש בהקלטה שלא לחלק לילדיו "בשום פנים ואופן. אני לא מעוניין לשלם להם אפילו שקל אחד". המנוח הוסיף ביחס לילדיו כי "פגעתם בי קשות הרגתם לי את החיים" ו"אין סיכוי בעולם שאתן לכם את ההנאה הזאת, לחגוג על הכסף שלי". עוד ביקש המנוח במסגרת ההקלטה כי רכושו "ילך לטובת המשפחה שלי והם יגידו מה לעשות עם זה".

אחרי מותו העלו אחיותיו של המנוח את דבריו על הכתב, הגישו אותם לרשם הירושה כצוואת שכיב מרע וביקשו לקיימה. בתו של המנוח, מנגד, עתרה לקבלת צו ירושה לפי דין. משהוגשו התנגדויות לשתי הבקשות – הועבר ההליך לבית המשפט.

"ערפל פרשני"

לטענת אחות המנוח מדובר בצוואת שכיב מרע קלאסית העונה לדרישות חוק הירושה, ומשום כך יש לקיימה. מנגד טענו אחייניה, ילדיו של המנוח, שהיא לא הוכיחה שמתקיים יסוד מרכזי בצוואת שכיב מרע – ידיעת אביהם בזמן ההקלטה שהוא נתון על ערש דווי ורואה עצמו כעומד למות.

השופט שלו קבע שהצדק עם הילדים, שכן אין מחלוקת בין הצדדים שהמשפחה כולה הייתה מופתעת בנוגע לעיתוי המוות. "אם אמנם היו אלה פני הדברים, מדוע יש לראות בדברי המנוח משום צוואה?", תהה.

הוא הוסיף שגם אם נראה בדברי המנוח צוואה, עדיין אין אפשרות להבין ממנה מהו רצונו המפורש. כך למשל, למי הוא התכוון באומרו כי "משפחתו" תקבל את רכושו? לדברי השופט אין הכרח שהכוונה במשפחתו היא לאחיו דווקא.

עוד כתב השופט כי הערפל הפרשני בנוגע לשאלה מיהו הזוכה על פי דברי המנוח, גם בהנחה שהם בבחינת צוואה, מוביל למסקנה כי הלכה למעשה אין לקיים את דבריו. זאת לנוכח סעיף 33 לחוק הירושה הקובע כי "הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה – בטלה".

השופט הדגיש כי נסיבות עריכת ההקלטה מטילות אף הן צל כבד על רצונו האמיתי של המנוח. זאת משום שהיא בוצעה במכשיר הטלפון של אחיו, בעוד שלפי אחת העדויות הטלפון של המנוח היה ברשותו ונגנב רק לאחר מותו. בנסיבות אלה תמה השופט מדוע המנוח לא ביצע את ההקלטה במכשיר שלו?

התמונה הכוללת לדברי השופט היא שאין לראות בדברים שאמר המנוח ערב פטירתו משום צוואה. לפיכך הוא קיבל את התנגדות הילדים ואת בקשתם להוצאת צו ירושה.

• ב"כ מבקשת קיום הצוואה: עו"ד עדי בראל
• ב"כ יתר האחים: עו"ד אדוארדו ווסר
• ב"כ מבקשת צו הירושה – לא צוין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין