חבר באתר "קאוצ'סרפינג'" התערב בסכסוך בין שני חברים אחרים, ופרסם ביקורת שלילית על אחד מהם, במסגרתה הציג אותו כמי שמעניק חוויית אירוח מפוקפקת הכוללת הטרדה מינית. המארח הנפגע הגיש נגדו תביעת לשון הרע, וזכה.
אירוח ה"קאוצ'סרפינג" הקצרצר הסתיים בתביעת לשון הרע נגד אחד החברים באתר couchsurfing.org, שמאפשר לחבריו להתארח זה בביתו של זה, במקום בבית מלון.
לכתבות נוספות בנושא:
סיפור המעשה החל במרץ 20114 עם הגעתה של תיירת מהולנד להתארח בביתו של חבר האתר בישראל. ביום השלישי לשהותה התגלע ביניהם סכסוך, שככל הנראה קשור לחיזוריו אחריה, שבעקבותיו עזבה את ביתו.
כשבוע לאחר מכן פרסמה התיירת שלה ביקורת שלילית על חוויית האירוח בעמוד הפרופיל שלה באתר, שבסופו טענה שאותו בחור כנראה משתמש באתר כאתר היכרויות.
המארח, בתגובה, שלח לתיירת מסרונים ובהם איומים שיפנה למשטרה, יגרש אותה מהארץ ויגיש נגדה תביעה. כמו כן, הוא פרסם בעמוד שלה מודעה שבה ביקש מהגולשים להתרחק ממנה כי היא "מסכנה" ו"דו קוטבית".
חבר נוסף באתר, שהכיר את התיירת ושמע על הסיפור, החליט לא לשתוק. בתגובה שפרסם בעמוד של התיירת, הוא הציג עצמו כמי שהיה "עד מכלי ראשון למסע התלאות" שלה, במסגרתו נאלצה להימלט מדירת המארח "באישון לילה לאחר שסירבה להיעתר לרמיזותיו המיניות הבלתי פוסקות". הוא קינח את דבריו בהמלצה: "נסו להימנע מחוויית האירוח המפוקפקת אצל הבחור הזה".
המארח, שחש מושפל ופגוע, הגיש נגד אותו בחור תביעת לשון הרע בבית משפט השלום בהרצליה. לדבריו מדובר בפרסום שקרי וזדוני הנסמך על עדות התיירת בלבד – מבלי שהנתבע בירר את אמיתות הדברים, ודרש את הפיצוי המקסימאלי הקבוע בחוק: 100 אלף שקל.
הנתבע התגונן בטענה שהדברים היו תגובת נגד לפרסום המשמיץ והשקרי של התובע עצמו. לעמדתו, מדובר באמת לאמיתה ובהבעת דעה לגיטימית. הוא הזכיר שחלק מהעניין באתר הוא הבעת ביקורת וחוות דעת על האירוח, והוסיף שלא נגרם לתובע כל נזק כיוון שמדובר בפרסום שנחשף רק בעמוד האישי של התיירת, וממילא הוא הוסר תוך שבעה ימים.
הסתמך על עדות שמועה
השופטת לימור ביבי ממן קבעה שהצגת התובע כמי שרמיזותיו המיניות "הבלתי פוסקות" הביאו להימלטות האורחת באישון לילה – מהווה לשון הרע.
השופטת לא קיבלה טענות ההגנה שהעלה הנתבע. ראשית, היא קבעה שלפחות חלק מהדברים שפרסם אינם אמת: כך, הנתבע הציג עצמו כמי שהיה עד לדברים – ולא כך היה, שכן הוא נסמך על הגרסה ששמע מהתיירת בלבד. כמו כן, התיירת, שהעידה במשפט, אישרה שלא "נמלטה באישון לילה" אלא בחרה לעזוב את ביתו של התובע כיוון שלא הרגישה בנוח. הנתבע גם לא הוכיח שחוויית האירוח אצל התובע "מפוקפקת" או שהתובע "בושה" לאתר.
השופטת פסקה שדברי הנתבע לא נחשבים להבעת דעה לגיטימית משכללו "עובדות" לא אמיתיות. כמו כן, הנתבע נהג בחוסר תום לב כשפרסם את הדברים מבלי לברר אם יש בהם מן האמת, כאשר ידע היטב שהתובע מכחיש את גרסת התיירת.
עם זאת השופטת הדגישה שגם הדברים שפרסם התובע על אודות התיירת היו קשים, נוקבים ומעליבים. השופטת קבעה שאין הצדקה לפסוק לתובע את הפיצוי שביקש, שעה שחשיפת הפרסום הייתה מצומצמת והוא הוסר תוך שבוע ימים.
משכך, על דרך האומדן, החליטה השופטת לחייב את הנתבע בפיצוי של 30 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט של 2,600 שקל ושכ"ט עו"ד של 7,500 שקל.
*עו"ד גיא אבידן עוסק בלשון הרע
**הכותב לא ייצגה בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין