במסגרת דיון בתביעה של אם לשניים למזונות מתח בית הדין ביקורת על הלכת בע״מ 919/15 של העליון. הדיינים הבהירו כי בית הדין אינו כפוף לפסיקה זו וחייבו את האב במזונות על אף המשמורת המשותפת.
בני זוג, הורים לשני בנים, התגרשו בחודש יוני השנה (2018). הם חתמו על הסכם גירושין שנקבעה בו משמורת משותפת. תביעת האם למזונות התקבלה לאחרונה בבית הדין הרבני בבאר שבע והאב חויב ב-2,450 שקל לחודש. הדיינים דחו את טענת האב שיש לפטור אותו ממזונות לנוכח פסיקת בית המשפט העליון מיולי 2017.
בתביעה טענה האם כי צרכי הילדים השוטפים עומדים על 1,200 שקל לחודש לכל אחד. בתוספת מדור של 880 שקל היא דרשה מזונות בסך 3,280 שקל. האם ציינה שהיא עובדת בכשלושת רבעי משרה ומשתכרת כ-3,400 שקל לחודש.
האב טען מנגד כי מאחר שהמשמורת משותפת יש לפטור אותו ממזונות הילד בן השש ולחייבו במזונות הילד בן השלוש בלבד.
לדבריו, הלכת העליון בבע״מ 919/15 קובעת שהורים שחולקים משמורת משותפת על ילדים בני 6-15 יהיו חייבים בדמי מזונות משותפים בהתאם ליכולתם הכלכלית. הוא הוסיף כי פוטנציאל ההשתכרות של האם שווה לזה שלו ולכן יש לקבוע שיכולתם הכלכלית שווה. האב ציין כי הכנסותיו החודשיות מסתכמות ב-6,400 שקל.
האם השיבה כי ההלכה החדשה של בית המשפט העליון אינה מחייבת את בית הדין הרבני שכן האחרון דן לפי דין תורה שקובע שהיא אינה מחויבת במזונות הילדים.
הנחת יסוד מוטעית
אב בית הדין הרב אליהו אריאל אדרי פתח בביקורת על ההלכה החדשה של העליון. הוא הבהיר שבית הדין הרבני מפרש את המשפט העברי לפי דרכו, ואינו כפוף לפרשנות בית המשפט העליון בעניינים שבסמכותו המקורית ״ובפרט בדיני מזונות שנידונים לפי המשפט העברי״.
הוא ציין כי בית המשפט העליון התבסס בפסק דינו על הנחת יסוד מוטעית שלפיה הדין העברי מחייב את האב להעביר לאם את מלוא סכום הצרכים ההכרחיים עבור חודש שלם. זאת, כשלפי דין תורה אין ספק שהאב מחויב להעביר רק את סכום צרכי הילדים בתקופה שהם אצל האם. טעות זו גם מסבירה לדבריו את העובדה שבתי הדין הרבניים חייבו בעבר במזונות נמוכים יותר בהשוואה לבתי המשפט האזרחיים. כך, הנטל שהוטל על אבות בבתי המשפט האזרחיים היה גדול מהדרוש לפי דין תורה.
הדיין הוסיף שפסק הדין מבטא יחס בעייתי למשפט העברי וכולל פרשנות שלא נובעת מהעמקה במקורות אלא מהצורך לתת מענה לקושי מעשי שהתעורר במקרים של משמורת פיזית משותפת. ״אין זה היחס הנכון למשפט העברי, ולא נוכל להימנע בהקשר זה ממחשבות נוגות״, כתב.
הדיין הבהיר כי לפי ההלכה חיוב מזונות שיוטל על האב יהיה לא לפי עושרו אלא ״כפי צרכם״ של הילדים. על החיוב להיות סביר ומידתי ולכלול רק את הזמן בו הילדים שוהים אצל האם. כמו כן, עליו להותיר לאב סכום מספק למחייתו ולא לכלול את המושג ״פוטנציאל השתכרות״. הוא הוסיף כי את השיעור ״כפי צרכם״ ניתן לפרש כ״שיעור מינימאלי״, כלומר, הסכום הדרוש למזון וכסות של אדם ״בינוני״ (לא עשיר ולא עני).
בסיכומו של דבר העמיד הדיין את דמי המזונות על 900 שקל לכל אחד מהילדים בתוספת מדור של 650 שקל ובסך הכל 2,450 שקל לחודש.
הדיינים הרב אבידן משה שפנייר והרב אברהם צבי גאופטמן הצטרפו לפסק הדין.
- ב״כ האם: עו"ד טו"ר לימור מרים חגג
- ב״כ האב: עו"ד יפעת בן-אבי בראון
עו"ד אברהם אלטלף
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין