לאחר שנקבע בבית המשפט המחוזי שהאיש יקבל 7% מהזכויות בדירה, ההחלטה בוטלה על ידי שופטי העליון שהבהירו שדרישת הכתב בהסכמי נדל"ן חלה גם בין בני זוג
בית המשפט העליון קיבל לאחרונה ערעור שהגישה אישה על פסק דין שקבע כי בן זוגה לשעבר זכאי ל-7% מהזכויות בדירתה. בבית המשפט למשפחה ובבית המשפט המחוזי התקבלה טענת האיש כי יש לאכוף הסכם בעל פה בינו לבין האישה שלפיו כספים שהעביר לה מקנים לו זכויות בדירה. ואולם, שופטי העליון קבעו כי לא מדובר באותם מקרים חריגים המאפשרים הכרה בהסכם בעל פה הנוגע לזכויות קנייניות.
בני הזוג ניהלו קשר זוגי במשך כשלוש שנים, ולא נישאו זה לזו. במהלך הקשר הם גרו בדירה ששייכת לאישה ורשומה על-שמה בלבד, ובחודש ספטמבר 2006 נולד להם בן.
האישה רכשה את הדירה טרם היכרותה עם האיש, ולצורך כך נטלה הלוואת משכנתא. במהלך הקשר הזוגי, החל מחודש מאי 2005, האיש העביר לאישה סכומי כסף מדי חודש, גם לאחר שעזב את הדירה. בסך-הכל העביר האיש לאישה 349,091 שקל.
ב-2009 הגיש האיש תביעה רכושת נגד האישה שבמסגרתה טען כי נכרת בין הצדדים הסכם מכר בעל-פה, שלפיו הוא ישלם לתקופה מסוימת את תשלומי המשכנתא שנטלה האישה, וכן יישא בעלות של שיפוצים שנערכו בבניין שבו נמצאת הדירה, ובתמורה ירכוש זכויות בדירה.
האישה התכחשה לקיומו של הסכם המכר הנטען, וטענה כי התשלומים החודשיים הועברו במסגרת הסכמות של הצדדים בנוגע למזונות הקטין,
בית המשפט למשפחה קבע ב-2012 כי קיימות ראיות נסיבתיות לקיומו של הסכם בעל-פה, שעיקרן העובדה כי הצדדים פנו ליועצת פיננסית, לצורך מתן חוות דעת בשאלת היקף הזכויות של האיש בדירה. זאת, לצד העובדה שהעברת הכספים על-ידי האיש החלה לפני שנולד הקטין, ונמשכה לאחר שהוא עזב את הדירה. בסופו של דבר נפסק כי המשיב זכאי להירשם כבעלים של 7% מהדירה.
האישה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי שבמסגרתו טענה כי הכספים שקיבלה מהאיש לא נועדו לרכישת זכויות בדירה. היא הדגישה שלא התקיימו דרישות הסף לקיומה של העסקה הנטענת, ובהן מסמך בכתב, גמירות דעת ומסוימות. מנגד, האיש טען כי מטעמי צדק והגינות, יש להכיר בקיומו של הסכם תקף.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והאישה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
דרישה מהותית
השופטת יעל וילנר קיבלה את הערעור. היא הבהירה כי חוק המקרקעין קובע כי "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב". דרישה זו איננה רק ראייתית, כי אם גם מהותית, ובלעדיה אין תוקף לעסקה.
השופטת הוסיפה שבפסיקה נקבע כי במקרים "מיוחדים ויוצאי דופן", שבהם עמידה על דרישת הכתב מקימה "זעקת הגינות", עשוי להינתן תוקף לעסקה במקרקעין אף ללא מסמך כתוב, וזאת מכוח עקרון תום הלב.
המקרים הבודדים שבהם הכיר בית המשפט בקיומה של "זעקת הגינות", עסקו בחוסר תום לב קיצוני של הצד המתנער מהעסקה, ועל הסתמכות משמעותית ביותר של הצד שכנגד.
השופטת קבעה שנסיבות המקרה הנוכחי שונות בתכלית ואין בהן כדי להקים "זעקת הגינות". כאמור. "עסקינן בבני זוג, שקיימו מערכת יחסים זוגית במשך כשלוש שנים, ובמהלכה חיו יחד בדירה ששייכת למערערת ונולד להם ילד משותף...אין חולק כי לפחות חלק מהסכומים שהועברו נועדו לתשלום צרכי הילד המשותף", כתבה.
לפיכך ביטלה השופטת את הקביעה שלפיה האיש רכש 7% מהזכויות בדירה. עם זאת היא הבהירה שלנוכח הקביעה בעניין קיומו של הסכם בעל פה, האיש יוכל לתבוע השבת חלק מהסכומים שהעביר לאישה.
השופטים יצחק עמית ודוד מינץ הצטרפו לפסק הדין.
האיש חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל.
- ב"כ המבקשת: עו"ד אבי גפן
- ב"כ המשיב: עו"ד משה יצחק הלוי
עו"ד רגב אלקיים
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין