הפרויקט היה אמור להתבצע בשיתוף פעולה בין חברה זרה שבבעלות איש העסקים המנוח שמואל פלאטו שרון ובין חברת שיכון ובינוי. אלא שאז התברר שרוב רובם של בעלי הקרקע מעולם לא אישרו אותו.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעה לביטול הסכמי פינוי-בינוי שנחתמו לכאורה בין 78 בעלי זכויות בשכונת פרדס דכה ביפו לבין החברה הפנמית "הנווד פיננס אינק" שהייתה בבעלות איש העסקים שמואל פלאטו שרון ז"ל וחברת "שיכון ובינוי נדל"ן". השופט יהושע גייפמן קבע כי אינספור ראיות הוכיחו שרוב בעלי הזכויות לא ייפו את כוחו של עורך הדין (ואחד מבעלי הזכויות) שחתם על ההסכמים לפעול בשמם, וכי חלק ניכר מהחתימות על ייפוי הכוח זויף.
בין השנים 2007-2014 נערכה שורת הסכמים לביצוע הפרויקט, שנחתמו על ידי "נווד פיננס" ומאוחר יותר גם "שיכון ובינוי" ועורך דין שהוא גם אחד מבעלי הזכויות בקרקע, שטען כי הוסמך על ידי 78 בעלי הזכויות הנוספים לחתום עליהם בשמם, והציג ייפויי כוח שלכאורה נחתמו על-ידם.
אלא שבפועל הסתבר כי רוב בעלי הזכויות מעולם לא חתמו על ייפויי הכוח וכלל לא נתנו לעורך הדין הרשאה לפעול בשמם. לפיכך, בשנת 2015 הגישו עורכי הדין תמיר בר-זאב וארז ללקין תביעה בשם חברי ועד הפעולה שמונו לשטח לביטול ההסכמים.
הטענה המרכזית בתביעה הייתה כי עורך הדין זייף את החתימות ומעולם לא קיבל הרשאה מבעלי הזכויות לפעול בשמם.
שיכון ובינוי ונווד פיננס, שיוצגו על-ידי עו"ד גליה זלצר ליפשיץ, טענו מנגד כי שני ההסכמים האחרונים מהשנים 2011 ו-2014 נחתמו בהסכמת בעלי הקרקע ובידיעתם המלאה. לשיטתה, גם אם ייפוי הכוח לא תקפים חלים כאן דיני השליחות ולכל הפחות בעלי הזכויות אישרו את ההסכמים בדיעבד.
פעל בלי הרשאה
בתחילת פסק הדין הסיר השופט גייפמן את מכשול ייפוי הכוח וקבע כי הונח בפניו חומר ראייתי משמעותי המוכיח כי רוב רובם של 78 בעלי הזכויות לא חתם עליהם מעולם וחלקם אף פקע עקב פטירת הבעלים.
בין יתר הראיות שעליהן התבסס השופט היו חמישה עדים שהכחישו את החתימה, הודאת עורך הדין עצמו כי חתם על חלק מייפויי הכוח (והוגשה נגדו תלונה ללשכת עורכי הדין בנושא) וחוות דעת גרפולוגית המאשרת זאת.
באשר לחוק השליחות, נפסק כי ההסכם מ-2011 הוא הסכם פשרה (שנחתם לאחר ניהול הליך משפטי לביטול הסכם קודם שנחתם ב-2007). בהקשר זה קובע החוק שיש צורך בהרשאה מפורשת להכשיר שליח לחתום בשם צד להסכם. הרשאה כזו לא ניתנה, קבע השופט.
מעבר לזה, חוק השליחות אוסר על השלוח לקבל טובת הנאה שלא בהסכמת השולחים - ואילו בהסכמים הוקנה לעורך הדין שכר טרחה משמעותי ולא הוכח שהשולחים ידעו על כך.
השופט אף דחה את הטענה כי בעלי הזכויות אישרו את השליחות בדיעבד, וזאת מכמה סיבות: ראשית, משום שלא בוצעו פעולות בסיסיות שנקבעו בהסכמים כמו חתימה על ייפויי כוח בלתי חוזרים לטובת "נווד פיננס" והעברת תשלום של כמיליון דולר לבעלי הזכויות. שנית, העובדה שבעלי הזכויות כלל לא ראו את ההסכמים, ושלישית משום ששיכון ובינוי כבר הייתה מודעת לכך שחלק מבעלי הזכויות לא התירו לעורך הדין לפעול בשמם.
לפיכך נקבע כי בהיעדר הסכמה מצד רוב בעלי הזכויות אין להסכמים בסיס ודינם להתבטל. החברות חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 60,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד תמיר בר-זאב, עו"ד ארז ללקין
- ב"כ הנתבעות (שיכון ובינוי ונווד פיננס אינק): עו"ד גליה זלצר ליפשיץ
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין