בפסק דין תקדימי דחתה שופטת בית משפט השלום, ענת ברון, את תביעתו של בנק אוצר החייל, נגד אזרח, שביטל שיקים לפני מועד פרעונם וסירב לשלמם. הבנק טען, כי על פי הלכת גויסקי, הנתבע היה אמור לשלם בעד השטרות שנתן, מבעוד מועד, ולא לבטלם למרות שלא קיבל תמורה בעדם.
הלכת גויסקי שנקבעה בבית המשפט העליון בשנת 1961 קבעה שני תנאים מצטברים שבהתמלאם יכול האוחז בשיקים (צד ג' הנסב), שאינו אוחז כשורה, להתגבר על כשלון תמורה בין הצדדים הסמוכים לשטר ולהפרע מהם: התנאי הראשון הוא כי השיקים סוחרו לאוחז בטרם ארע כשלון התמורה והתנאי השני הוא כי האוחז נתן ערך תמורת השיקים בעת שסוחרו אליו.
מאז ניתן פסק דין גויסקי לפני כ- 40 שנה, נמתחה עליו בקורת נוקבת בקרב מלומדים ובעיקר בשל העובדה כי הלכה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הקיימת, בדיני חוזים לעניין המחאת חיובים.
גם בבית המשפט העליון נשמעה בשנים האחרונות דעתו המבקרת של השופט ברק על הלכת גויסקי, אולם זו נותרה בצריך עיון. למרות הביקורת, ההלכה השתרשה בקרב בתי המשפט, ואלה פסקו על פיה, מבלי שזו עמדה לבחינה מחודשת.
לטענת השופטת ענת ברון, "התמורות שחלו בפסיקת בית המשפט העליון, בשנים האחרונות, ביחס לדיני השטרות, הינן כאלה שהלכת גויסקי אינה מתיישבת עימן עוד. גם אם טרם נדרש ביהמ"ש העליון להתמודדות חזיתית עם הלכת גויסקי, עולה מפסיקותיו כי ימיה של הלכה זו ספורים".
משמעות הקביעה התקדימית היא רבה מאוד, שכן עד היום מושכי שיקים שלא קבלו תמורה בעדם חויבו לכבדם כאשר השיק הוסב ע"י מקבל השיק לצד ג' לפני מועד הביצוע, וזאת כאשר לו לא היה מוסב השיק היתה עומדת למושך טענת הגנה טובה כנגד הנפרע.
כל הזכויות שמורות לאתר המשפט הישראלי פסק דין www.PsakDin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין