בתביעה מ-2011 טען האיש כי הצבא פינה אותו משטח שירש מאביו ושהוא מעבד ברצף משנות השמונים. מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הביטחון טענו כי האיש מסיג גבול של שטח צבאי. בית המשפט העליון קבע כי העיבוד הממושך הקנה לאיש זכות להחזיק בקרקע.
במאי 2011 הודיע הצבא לתושב מסעדה שברמת הגולן כי עליו לפנות שטח של כ-10 דונם מדרום-מזרח למג'דל שמס ולעקור את עצי הפרי שהוא מגדל בו, כי הם מפריעים לפעילות הצבאית. מספר חודשים לאחר מכן נכנס הצבא בעצמו ועקר את כל השתילים.
יש בעיות עם הקרקע שלכם?
עורך דין נדל"ן
החקלאי הגיש תביעה נגד מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הביטחון בבית המשפט המחוזי, בטענה שירש את השטח מאביו, ומאז שנות השמונים הוא מעבד אותו ברציפות, ולכן בהתאם ל"חוק הקרקעות העות'מני" הוא זכאי להחזיק בו.
האיש ביקש כי בית המשפט יצהיר שהקרקע שלו ויפסוק לו פיצוי של 170,000 שקל על עקירת השתילים אך בית המשפט המחוזי דחה את התביעה לאחר שקבע כי הוא לא הוכיח את הבעלות על הקרקע.
בערעור שהגיש לבית המשפט העליון טען החקלאי כי די בכך שהוא מחזיק ומעבד את השטח באופן רצוף מעל 15 שנים כדי להקנות לו בעלות בקרקע על פי החוק העות'מני.
לדבריו, מתצלומי האוויר שהציגה המדינה עולה בבירור כי היו בשטח עצי פרי בהיקף נרחב בשנות ה-90 וה-2000.
המערער הוסיף כי המדינה טענה שעל השטח חל "צו תפיסה" צבאי אולם היא לא הוכיחה את היקפו המדויק ולא הראתה שהשטח נכלל בו. בנוסף, העובדה שהצבא לא פנה לחקלאי מאז הוצאת הצו בשנות ה-80 ועד לשנת 2011 מוכיחה שהשטח מחוץ לתחום הצו.
המדינה טענה שהמערער לא הוכיח שעל השטח חל חוק הקרקעות העות'מני. לדבריה, העדים שהביא מטעמו העלו סתירות רבות והוא אף לא הוכיח שקיבל את הקרקע בירושה.
המדינה הדגישה כי המערער עיבד את הקרקע בניגוד לצו התפיסה הצבאי ואם נגרמו לו נזקים הוא האשם היחידי בכך.
עיבוד רציף ומשמעותי
השופטת דפנה ברק-ארז הסבירה כי על אף שחלפו כ-100 שנה מאז תום השלטון העות'מאני, סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מני מוסיף להיות בתוקף לעניינים מסוימים – שמקרה זה נמנה עליהם, ולכן אין לה ברירה אלא לפסוק לפי החוק הארכאי.
לפי סעיף זה, עיבוד של מעל 15 שנים מקנה זכות בקרקע, גם אם המעבד לא היה הבעלים שלה. הסעיף אינו מקנה למעבד בעלות בקרקע אלא רק הגנה מפני תביעות פינוי, הבהירה.
השופטת הדגישה כי כדי לעמוד בתנאי הסעיף על העיבוד להיות רציף ומשמעותי – מעל 50% מהקרקע. מהראיות שהוצגו ניתן לראות כי 80% מהשטח היו מלאים עצי פרי שהמערער שתל ועיבד – כך שהמקרה הזה נכנס לגדרי הסעיף והוא זכאי להחזיק בשטח.
עוד לדבריה, המדינה לא הוכיחה שפנתה למערער או לאביו בטענה שעל השטח חל צו התפיסה הצבאי ולכן "ידיו נקיות" והוא עיבד את הקרקע ביושר.
מכיוון שנותרו שאלות פתוחות כמו האם צו התפיסה חל על הקרקע והאם על הצבא לפצות את המערער על הפינוי ועקירת השתילים השופטת החזירה את התיק לבית המשפט המחוזי. עם זאת, השופטת המליצה לצדדים להגיע לפשרה בעניין לנוכח הנסיבות "המורכבות והנדירות יחסית" של המקרה. השופטות אסתר חיות וענת ברון הצטרפו לפסק הדין.
המדינה חויבה בהוצאות המערער בסך 10,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד סאלח עבדאללה
- ב"כ המדינה: עו"ד משה גולן
* עורך דין ניר סבן עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין