האחיות שנושלו מהנכסים הגישו תביעה בה טענו שאימן הייתה בלתי כשירה לתת את המתנה. השופטת קיבלה את גרסתן. "דמנטית שכיבתה סיגריות בתיק שלה"
בית המשפט למשפחה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת שלוש אחיות לביטול עסקאות מתנה שכרתה לכאורה אימן המנוחה עם אחיהן, במסגרתן קיבל האחרון שתי דירות ללא תמורה. השופטת תמר סנונית פורר קבעה שהאם לא הייתה כשירה במועד ביצוע העסקאות, וכי הופעלו עליה עושק והשפעה בלתי הוגנת מצד בנה, הנתבע. לאור זאת נקבע שהמתנות יבוטלו וכי הנכסים יירשמו על שם כל אחד מחמשת ילדיה של האם בחלקים שווים, בהתאם לצוואתה.
עסקאות המתנה שבמרכז התביעה יצאו לפועל ב-2007, כעשור לפני מות האם. בין השאר היא העבירה את דירת המגורים שלה ודירה נוספת שהייתה בבעלותה, לידי בנה ללא תמורה. לאחר שהאם נפטרה, בשלהי 2019, ניתן צו לקיום צוואתה לפיו חמשת ילדיה הם היורשים החוקיים שלה. סביב אותה תקופה, כך על-פי הנטען, גילו שלוש מבנותיה כי הן למעשה נושלו מהנכסים שניתנו במתנה לאחיהן, והגישו את התביעה לבית המשפט.
לטענת התובעות, במועד העברת המתנות אימן הייתה חולה מאוד ולא צלולה, ואחיהן ניצל את מצוקתה הגופנית והנפשית של אמו, עשק אותה והפעיל עליה השפעה בלתי הוגנת כדי לקבל את נכסיה. לשיטתן, בשל חוסר הכשירות של האם יש לבטל את עסקאות המתנה, לרשום את הנכסים על-שמן לפי חלקן היחסי, ולפסוק להן פיצוי בגין חלקן בדמי השכירות שהנכסים הניבו במהלך השנים.
הנתבע מנגד טען שעסקאות המתנה משקפות את רצונה החופשי של אמו, אחרי שדאג לה בחייה לעומת אחיותיו אשר זנחו אותה לאנחות. עוד הוסיף האח כי התובעות ידעו על המתנות בזמן אמת ושתקו במשך 12 שנה, כך שיש לדחות את תביעתן מחמת שיהוי וחוסר תום לב.
הודה שהייתה בלתי-כשירה
אבל השופטת סנונית פורר דחתה טענה זו שכן נמצא כי התובעות גילו על המתנות רק אחרי מות אימן.
בהמשך קבעה השופטת שהאם אכן הייתה בלתי כשירה במועד ביצוע עסקאות המתנה. כך עלה מגרסת הנתבע עצמו, כשמסר לביטוח לאומי בתקופת המתנות שאמו חווה "ירידה קוגניטיבית ניכרת" וכי היא "אינה צלולה".
המסמכים מביטוח לאומי אף שפכו אור על מצבה הכללי של המנוחה באופן התומך בעמדת התביעה. כך למשל, נכתב בהם שהאם הדמנטית מתקשה בביצוע פעולות פשוטות כמו כיבוי מים ותנור, ואף נוהגת לכבות את הסיגריות שהיא מעשנת במקומות לא מקובלים כמו התיק שלה.
בנקודה זו ציינה השופטת שגם מומחה התביעה חיווה דעתו כי המנוחה לא הייתה כשירה במועד ביצוע העסקאות. ההגנה ניסתה לאתגר את עמדתו בכך שטענה כי כשירות רלוונטית רק לעניין צוואה ולא לגבי חוזי מתנה, אך המומחה חלק עליו וגרס: "כשירות היא כשירות". השופטת הסכימה עם זה וקבעה שכשירות נבחנת כחלק מגמירות הדעת בכריתת חוזה.
בנסיבות אלה נקבע שבהעדר כשירות העסקאות בטלות. ואולם, מעבר לנדרש, השופטת קבעה שמתקיימות ביחס למתנות גם עילות העושק וההשפעה הבלתי הוגנת. לעניין זה הדגישה השופטת את העובדה שהמנוחה למעשה רוקנה עצמה מנכסיה תוך תקופה של שנה וחצי לטובת בנה, בזמן שהאחרון ניצל את מצבה הקוגניטיבי הירוד.
לפיכך השופטת הורתה ששתי הדירות יירשמו על-שם כלל האחים באופן שוויוני, בהתאם לצוואת האם, וכפועל יוצא מכך שהתובעות יקבלו את חלקן היחסי בדמי השכירות שהניבו הנכסים לאורך השנים. עוד נפסק שהאח ישיב לתובעות כמיליון שקל שקיבל מאמו בתקופת הדמנציה שלה.
לתובעות נפסקו הוצאות בסך 45,000 שקל.
- ב"כ התובעות: עו"ד טובי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד גולן
לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 30754-07-19
עו"ד אילן גולדנברג
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין