המחוזי קיבל את קביעת בית משפט השלום שהאלמנה אינה דיירת מוגנת, משום שלא גרה בבית בסמוך למות בעלה. נפסק כי הבית – שנרשם על שם שני בני הזוג – יימכר כנכס פנוי והתמורה תחולק בין האלמנה לנושה.
בני הזוג היו בעלי הזכויות בקוטג' בן ארבעה חדרים בשכונת רמות בירושלים. ב-1997 לוו בני הזוג 40 אלף דולר מאדם העוסק בהשקעת כספים, וחתמו עמו על הסכם הלוואה. לאחר שהם לא הצליחו להחזיר אותה הנושה הגיש נגדם תביעה. בבית המשפט נקבע שרק הבעל יישא בתשלום החוב, והתביעה נגד האישה נדחתה.
לייעוץ במקרקעין
פנו ל- עורך דין מקרקעין
ב-2007 הבעל נפטר, ובנובמבר 2009, לאחר שהנושה פנה להוצאה לפועל לממש את פסק הדין, מונתה עו"ד סבטלנה גרינפילד ככונסת נכסים. הכונסת הגישה תביעה לבית משפט השלום בירושלים לפירוק השיתוף בבית, כדי שתוכל למכור את זכויותיו של הבעל ולהשיב לנושה את כספו.
בית המשפט קיבל את טענות הכונסת לפירוק השיתוף ומכירת הנכס כפנוי, ובנובמבר 2014 הגישו האישה ובנה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. האישה טענה כי גם אם הבית חייב להימכר היא צריכה להיות מוכרת כדיירת מוגנת ולא ניתן לפנות אותה משם, כך שיש למכור את הנכס כתפוס.
כונסת הנכסים התנגדה וטענה כי האישה לא יכולה להיחשב כדיירת מוגנת מאחר שלא גרה בדירה בסמוך לפטירת הבעל.
כך יצא שהמחלוקת המרכזית בערעור נגעה לאופן מכירת הבית: כפנוי או כתפוס. אם יקבע שהבית פנוי – האישה תידרש לעזוב את ביתה והנושה יוכל ליהנות מכספי המכירה, ואילו אם ייקבע שהנכס תפוס, הבית אמנם יימכר, אבל האישה תמשיך לגור בו כדיירת מוגנת, מה שיפחית את מחיר הנכס וערכו.
האישה הודתה שלא גרה בבית במשך מספר שנים, כיוון שהיא ובעלה עזבו לשליחות בחו"ל. היא סיפרה כי היא נתנה לחברה שלה לגור בו במקומם וב-2010 חזרה לשם יחד עם ילדיה ואין להם מקום אחר לגור בו.
בנה של האישה טען שגם אם אמו אינה דיירת מוגנת בדירה, אז הוא אמור להיחשב ככזה, משום שהוא לא עזב את הדירה גם כשהחברה נכנסה לגור בה.
לעומתם, טענה כונסת הנכסים שכשהמשפחה עברה לחו"ל היא השכירה את הנכס למשפחה אחרת וכך אבדה הזיקה של האישה לדירה באותה תקופה כך שהוראות חוק הגנת הדייר לא חלות עליה.
דיור חלופי
סגן הנשיא (אב"ד) אהרון פרקש, השופט משה יועד הכהן והשופטת עירית כהן קיבלו את קביעותיו של בית משפט השלום ודחו את הערעור. השופטים אמנם קיבלו את טענת האישה כי חברתה גרה בדירה מבלי לשלם שכירות. אלא שלטעמם היא כן נחשבה כמחזיקה בנכס משום ששילמה את חשבונות הדירה ואף נרשמה בארנונה כדי לקבל הנחה.
בנוסף, השופטים קיבלו את גרסת הכונסת לפיה האישה לא גרה בדירה בחצי שנה שלפני פטירת הבעל ומשכך חוק הגנת הדייר לא חל עליה.
גם בקשת הבן נדחתה. השופטים הסבירו שהחוק מאפשר להכיר בילדים כדיירים מוגנים רק במקרה שבו אין לדייר המוגן בת זוג.
משכך קבעו השופטים שהנכס יימכר כפנוי, כבקשת הכונסת. מחצית מהתמורה תועבר לאישה ותשמש אותה לרכישת דיור חלופי והמחצית האחרת תשמש להחזרת החוב לנושה. אם תישאר יתרה – היא תועבר ליורשי הבעל המנוח.
האישה והבן ישלמו לכונסת הוצאות משפט בסך 7,500 שקל.
- ב"כ המערערים: עו"ד גרשון מאק
- ב"כ המשיבה: עו"ד סבטלנה גרינפילד
* עו"ד אלון שירי עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין