בלי להביא עדי מפתח ובלי לספק הסברים, המדינה האשימה מנהל עמותת מזון לנזקקים בקבלת דבר במרמה. בימ"ש השלום בירושלים לא השתכנע וזיכה את הנאשם.
כתב האישום עסק בסיפור של התקשרות בין בעל מפעל לבשר, אליעזר שמו, לבין עמותה בניהול הנאשם, שפעלה לחלוקת מנות לנזקקים בחודש הרמדאן. לפי כתב האישום, בשנת 2011 השניים סיכמו על רכישת בשר עבור העמותה.
בכתב האישום שייחס לנאשם עבירות של קבלת דבר במרמה, נטען כי לאחר שאליעזר מסר לנאשם שני משלוחים של מספר טונות של בשר, הנאשם מסר לאליעזר שני שיקים, אחד על סך 150,000 דולר והשני על סך 52,600 שקל, ושניהם לא כובדו – האחד בשל היותו מזויף והשני בשל חשבון לא קיים.
הנאשם כפר במיוחס לו. לדבריו, אכן התנהל מו"מ לרכישת בשר עבור העמותה, אך לא בינו לבין אליעזר, אלא בין אליעזר לבין אדם ששמו פאוזי, על מנת שאליעזר ימכור לפאוזי בשר עבור הנאשם, שפעל בשם העמותה.
כמו כן, הנאשם אישר שנחתם הסכם בינו לבין אליעזר, אך הכחיש כי קיבל בשר מאליעזר או מסר לו את השיקים.
לכן, לשיטתו, פאוזי הוא זה שצריך היה להיות מואשם, אולם המדינה בחרה לסגור את התיק כנגד פאוזי וכנגד בנו אחמד ואף רשמה אותם כעדי תביעה נגדו.
אליעזר העיד כי נפגש עם הנאשם וכן עם פאוזי ובנו אחמד, איתם הייתה לו היכרות מוקדמת, והם הציעו לו למכור בשר לנאשם. בסופו של דבר הם חתמו, כשעל הסכם חתמו אליעזר, הנאשם וכן פאוזי. בהמשך, הם נפגשו כולם בירושלים, וסיפקו לנאשם חלק מהסחורה בשני משלוחים. בשלב מאוחר יותר אליעזר הפסיק את האספקה כיוון שהשיק לא כובד. גם בנו, ניסים, סיפר על שתי פגישות, ולאחר מכן על כך שאביו ביטל את ההסכם.
השופט אילן סלע הסביר כי למעשה מדובר היה בגרסה מול גרסה. מצד אחד גרסת אליעזר ובנו ניסים ומולם גרסת הנאשם. אלו טוענים כי מסר לו את הבשר בשני משלוחים ואילו הוא טוען כי כלל לא קיבל בשר. הם טוענים כי הנאשם מסר להם שיקים ואילו הוא מכחיש זאת מכל וכל.
כולם בעלי אינטרס
בעיקרו של דבר, השופט סלע קבע שלא הוכח כי הנאשם (או העמותה) קיבל דבר כלשהו מאליעזר, ואף לא הוכח שמסר שיקים.
השופט הבהיר כי העדויות שהובאו בבית המשפט הם של בעלי אינטרס – אליעזר ובנו ניסים שמעוניינים לקבל את כספם, ובמידה שהנאשם יורשע הם יוכלו לתבוע אותו על סמך ההרשעה בהליך אזרחי. מן העבר השני, כמובן שגם לנאשם יש אינטרס להרחיק ממנו את האשמה.
השופט אף ניתח את העדויות והבהיר כי לפי שתי הגרסאות פאוזי (ובנו אחמד) היו דומיננטיים בעסקה אפילו יותר מהנאשם. משכך, היה על המדינה להגיש את כתב האישום גם נגדם, קבע השופט, ומתח ביקורת נוקבת על המדינה, שלא נתנה כל הסבר מדוע כתב האישום הוגש רק נגד הנאשם.
בהיעדר הסבר לאפליה זו, השופט סבר כי "יש לראות בכך אכיפה בררנית המצדיקה ביטול כתב האישום בשל הגנה מן הצדק".
מעבר לזאת, השופט הצביע על כך שאף שפאוזי ואחמד הוגדרו כעדי תביעה, המדינה לא עמדה על התייצבותם, בטענה שלא הצליחה לאתרם. השופט ציין כי עובדה זו "מקימה חזקה לפיה לוּ היו מתייצבים עדותם הייתה תומכת בסופו של יום בגרסת הנאשם".
לפיכך, בסיכומו של דבר, הנאשם זוכה מכל אשמה.
- ב"כ המאשימה: עו"ד מוחסין עוודלה
- ב"כ הנאשם: עו"ד מחמוד רבאח
עו"ד ורו"ח תמיר סולומון
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין