הנישואים הארוכים וההרמוניים עם אשתו החולה לא סייעו לבעלה בן השמונים. ביהמ"ש לא קיבל את תביעתו לזכות במחצית משלל נכסים שקיבלה האישה בירושה או במתנה. נקבע כי בני הזוג התנהלו לאורך השנים בהפרדה רכושית מוחלטת.
שישים שנה היו בני הזוג נישואים עד שבתחילת 2013 האישה החולה והמותשת נפשית עברה לבית אבות, כאשר לנוכח מצבה מונתה לה אפוטרופוסית.
לשאלות בנושא חזקת שיתוף:
פנו ל- פורום משפחה
כל אחד מבני הזוג צבר רכוש רב במהלך הנישואים, רכוש שכלל קרקעות, מגרשים, דירות ומניות. כל הנכסים הללו נרשמו בנפרד – מה שהבעל ירש נרשם על שמו ומה שהאישה ירשה או קיבלה במתנה נרשם על שמה.
בדצמבר 2013, כעשרה חודשים לאחר שהאישה עברה לבית האבות, הגיש בעלה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב בבקשה שיקבע כי מחצית הנכסים הרשומים על שם אשתו שייכת לו. בנוסף, הוא טען כי יש חוב בחשבון בנק משותף שהאישה צריכה לשלם את מחציתו.
בתביעה הוא טען כי האפוטרופוסית מתנכלת לו ומנסה לשלוט בנכסים שצריכים להתחלק בינו לבין אשתו שווה בשווה משום שהיו נשואים בהרמוניה שנים רבות. לטענתו, הוא זה שהיה אחראי על הפן הכלכלי בבית ואף טיפל באשתו במסירות מאז שחלתה לפני כעשר שנים.
האישה, שלא יכלה להעיד מפאת מצבה, הציגה את עמדתה באמצעות האפוטרופוסית שטענה, כי האישה מעולם לא הסכימה לשתף את בעלה ברכוש שקיבלה, ועובדה שלאורך כל השנים הרכוש נשמר בנפרד.
לדבריה, הפנקסנות שניהל עמה הבעל באחרונה בדרישה להחזר על הוצאות שהוציא על אשתו מעידה על ההפרדה הרכושית המוחלטת בין השניים. עוד נטען, שלמעט חשבון בנק אחד היו להם חשבונות בנק נפרדים.
בתביעה נגדית שהגישה בשם האישה היא טענה שהאיש חייב שכר דירה של 63,210 שקל.
האיש, בתשובה, טען כי עלות בית האבות עומדת על 22 אלף שקל בחודש ומדי חודש הוא גם נאלץ להחזיר 10,000 שקל לבנק על החוב המשותף ולכן הוא זכאי ליטול את כספי השכירות.
לא טרח
סגן הנשיא, השופט נפתלי שילה קבע כי אמנם, כשמדובר בנישואים ארוכים והרמוניים אפשר להוכיח שיתוף גם בנכסים חיצוניים שהגיעו לאחד מבני הזוג במתנה או בירושה, אולם אין זה המקרה.
במקרה זה התנהלות הצדדים לאורך כל השנים מעידה על הפרדה רכושית מוחלטת, ונראה שלא בכדי נשמר כל נכס חיצוני בנפרד, רשום רק על שם אחד מהם.
השופט תמה על כך שלאורך כל השנים התובע – שלטענתו היה אחראי על כלכלת במשפחה – לא טרח לפעול לרישום הרכוש, המשותף לטענתו, על שמו, אף שאשתו (כפי שהעידו רבים) הייתה כנועה וקלה לשכנוע.
התובע גם לא הוכיח שהסתמך על הרכוש של אשתו כפנסיה, במיוחד כשיש לו רכוש משל עצמו.
עם זאת, מאחר שמקור החוב בחשבון המשותף בעסק שנוהל במסגרת החיים המשותפים האישה תצטרך להשתתף במחציתו.
השופט לא חסך ביקורת על שלל טענות סותרות ולא מוכחות שהעלה התובע וראה "בחומרה רבה את התנהלותו של האיש" בהקשר זה.
כל הראיות בתיק, סיכם השופט, מעידות שמאז ומעולם הייתה כוונת הצדדים להפריד את הרכוש בנכסים החיצוניים והאיש ידע זאת היטב. על כן, למעט השיתוף בחוב, נדחתה תביעתו של הבעל. מנגד, התביעה הנגדית התקבלה ברובה והשופט הורה לבעל להחזיר לאשתו כ-60 אלף שקל בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 30,000 שקל (מתוכם תופחת עלות חוו"ד מומחה שהוגשה בתיק).
- ב"כ התובע והנתבע שכנגד: עו"ד ערן פלס, עו"ד יהונדב משה
- ב"כ הנתבעת והתובעת שכנגד: עו"ד מרגלית נח
* עו"ד איילת טרסר עוסקת בדיני משפחה, ירושות וצוואות
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין