אישה שעברה הקרנות נגד מחלת הגזזת בשנות ה-50, חלתה לפני כ-10 שנים בסרטן המוח ועברה ניתוחים קשים שהותירו אותה נכה ומצולקת. אף שהוכרה כנפגעת גזזת בהתאם לחוק מ-94', היא קיבלה כעת גם פיצוי נפרד על הפגיעה באוטונומיה.
בשל הופעת מקרי גזזת (מחלת עור מדבקת מאד) רבים בארץ בשנות ה-50 וה-60, נהגה המדינה "להכין" עולים מאסיה וצפון אפריקה להגעה ארצה באמצעות מסכת הקרנות נגד המחלה.
נפגעתם במהלך טיפול רפואי?
עורך דין רשלנות רפואית
שלושה עשורים לאחר מכן, התגלה כי הטיפולים העלו את רמת הסיכון להתפתחות מחלות וגידולים סרטניים, וב-1994 נחקק החוק לפיצוי נפגעי גזזת, שאפשר לנפגעים לתבוע מהמדינה פיצוי בלי להוכיח קשר בין ההקרנות למחלות.
הפרשה המדוברת עסקה באישה, כיום כבת 62, שעלתה ממרוקו בילדותה ועברה הקרנות נגד גזזת.
ב-2005 התגלה אצלה גידול מוחי והיא עברה שני ניתוחים קשים, שלאחריהם, לטענתה, המשיכה לסבול מכאבי ראש, התקפים אפילפטיים, ירידה בזכרון, חרדות, פחדים, דיכאון ושלל תסמינים נוספים. ב-2009, לאחר הליך ארוך בבית הדין לעבודה, היא הוכרה כנפגעת גזזת לפי החוק.
אלא שהיא לא הסתפקה בכך והחליטה גם לתבוע את המדינה פיצוי על כך שלא יידעה אותה בדבר הסכנות הכרוכות בהקרנות, מה שלטענתה, הביא לגילוי המאוחר של הגידול ומנע ממנה ריפוי מלא.
לסברתה, המדינה לא פעלה כמו גוף שאחראי על בריאות הציבור והתרשלה כשלא המליצה לה על מעקב רפואי ערני. התובעת ביקשה פיצוי על הנזקים שנגרמו לה, ובהם הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, כאב וסבל.
המדינה התכחשה לתביעה וטענה, בין היתר, כי כבר נפסק שאינה אחראית ברשלנות כלפי נפגעי הגזזת מאחר שהסכנות של ההקרנות לא היו ידועות בתקופה שניתנו, והתובעת צריכה להסתפק בפיצוי שניתן לה לפי חוק הגזזת.
עוד היא טענה כי היא לא הייתה צריכה לצפות שייגרמו לתובעת הנזקים להם היא טוענת בשל איחור באבחנה, וטענות כאלה על התובעת להפנות לרופאיה.
המדינה הכחישה כי הפרה איזושהי חובה מה גם שלטענתה, טיפול רפואי או מעקב ממילא לא היו מונעים את נזקי המחלה. עוד לטענתה, התובעת היא שהתרשלה בשמירה על בריאותה, באשר לא יידעה את רופאיה על ההקרנות ונמנעה מללכת לבדיקות תקופתיות.
זכות הבחירה נשללה
השופטת עירית הוד סברה כי אמנם אין קשר סיבתי בין מועד הגילוי של הגידול לכך שהמדינה לא יידעה את התובעת על הסיכונים להם היא חשופה, אולם בהחלט היה טעם בהגשת התביעה משום שהמדינה פגעה באוטונומיה של התובעת.
לפי השופטת, המדינה הייתה צריכה ליידע את מטופלי ההקרנות שהם נכללים בקבוצת סיכון גבוהה לתחלואה, אך היא לא עמדה בחובתה.
השופטת קבעה כי כאמור, לא מדובר ברשלנות שהובילה לאיחור בגילוי הגידול, שממילא התגלה זמן קצר מאד לאחר שהתובעת החלה לסבול מתסמינים שונים. ואולם, היעדר היידוע בדבר הסיכונים מנע מהתובעת לכלכל את צעדיה הרפואיים ושלל ממנה את הזכות לבחור כיצד להתנהל.
בהמשך הוסיפה השופטת, כי הפיצוי שקיבלה התובעת לפי החוק לא שולל ממנה פיצוי על הפגיעה האמורה.
לאחר שחשבה על הנזק שנגרם לתובעת – שאינו ממוני בעיקרו – היא הגיעה למסקנה כי אף שלא נמסר לה מידע חשוב, הדבר לא גרם לה לתחושות קשות במיוחד ולכן גם אין מקום לפיצוי גבוה. בסופו של דבר, היא החליטה ש-70 אלף שקל הם פיצוי ראוי. בנוסף, המדינה תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי בתוספת החזר אגרה.
- ב"כ התובעת: עו"ד א. פלג
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ר. אור - פרקליטות מחוז צפון
* עו"ד עפרה כרמי עוסקת בדיני נזיקין ורשלנות רפואית
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין