מנהלי שתי גלריות (אב ובן) ישלמו את הפיצוי המקסימלי שבחוק לציירת דורית גור לאחר שהפרו את זכויותיה ברגל גסה והציגו את היצירות תחת שם אחר. השניים שיקרו בבית המשפט וחויבו בנוסף ב-200,000 שקל הוצאות.
השופטת רננה גלפז-מוקדי מבית המשפט המחוזי בנצרת קיבלה תביעה של ציירת מצפון הארץ ופסקה לזכותה פיצויים של מאות אלפי שקלים בעקבות העתקות של ששה מציוריה, והצגתם תחת שם אחר.
התביעה הוגשה נגד הגלריות "עץ הזית" ו"אומנות ונשמה" ומנהליהן – אב ובנו.
התובעת, דורית גור, טענה באמצעות עו"ד יעקב מנור שייצג אותה כי היא בעלת זכות הקניין הרוחני בציורים וכי זכויותיה הופרו בכך שהועתקו, נחתמו בשם אחר ("אוראל") ונמכרו באמצעות גלריית עץ הזית, במקום להציגם תחת שמה בגלריית אומנות ונשמה.
"אמנות ונשמה" ומנהלה הגישו הודעת צד שלישי נגד הציירת, המכונה אוראל, שציירה את ההעתקים.
הנתבעים לא הכחישו שהתובעת היא היוצרת, אולם טענו כי מדובר ב"אמנות שימושית" וכי לציורים אין הגנה על פי חוק משום שהרעיונות בהם שאובים מעולם הקבלה והיהדות ומהווים נחלת הכלל.
מנהל "עץ הזית" אף הגיש תביעה נגדית נגד התובעת, בטענה שהוא זה שהנחה אותה איך לצייר בעוד שהיא שימשה כ"ביצועיסטית" בלבד, ולדבריו אף העניקה לו את זכות היוצרים.
המעתיקה תמימה, המנהלים פחות
בפתח הכרעתה ציינה השופטת גלפז-מוקדי כי עדות התובעת שגובתה בשיחות מוקלטות עם התובעים הייתה עקבית ואמינה, וניכר שהיא יצאה להילחם על זכויותיה כאמנית.
לעומת זאת, עדויות האב והבן הנתבעים היו שזורות סתירות וזכו לכינוי "עדות שקר", ונקבע כי גם עדויות של עדים נוספים מטעמם היו "מוזמנות" ומגמתיות.
מניתוח הראיות השופטת שוכנעה כי הבן (מנהל "אומנות ונשמה") העביר לאוראל בדוא"ל צילומים של ציורי התובעת אשר נמסרו לו לצורך מכירתם, וביקש ממנה שתצייר את "אותו דבר" בדיוק.
ברמה המשפטית השופטת קבעה כי מדובר ביצירות מקוריות המוגנות בזכויות יוצרים, וזאת לנוכח שילוב וביטוי ייחודי של ציור, צבע, השקעה, רעיונות והשראה מעולם היהדות והקבלה.
השופטת ציינה כי לא הובאו ראיות שתומכות בטענת האב שלפיה הנחה את התובעת כיצד לצייר, מה גם שבמקום אחר הוא הצהיר כי הוא "לא נותן הנחיות לאומנים".
עוד היא הוסיפה כי אין אף ראייה לטענת הנתבעים שלפיה התובעת הקנתה לאב את הזכויות ביצירותיה, לא במפורש ולא במשתמע.
לאחר ניתוח חוות דעת מומחים בנושא, השופטת שוכנעה כי אכן בוצעה העתקה של הציורים.
למרות זאת, היא דחתה את הודעת צד ג' שהוגשה נגד הציירת אוראל ופטרה אותה מהפרה, לאחר שקבעה כי היא עומדת לה הגנת "המפר התמים". בעניין זה היא קיבלה את עדויות אותה ציירת ובתה, שסיפרו כי הנתבע (הבן) אמר לה מפורשות שהוא בעל הזכויות ושאין כל דופי בהעתקת היצירות.
בנוגע לסכום הפיצוי השופטת קבעה כי הנתבעים ישלמו 100,000 שקל בגין כל יצירה שהועתקה, וזאת לאחר שהביאה בחשבון את הפגיעה בזכות היוצרים וכן את הפגיעה בזכות המוסרית – שינוי שם הציירת.
בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 160,000 שקל. לזכות צד ג' ("אוראל") נפסקו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד יעקב מנור
- ב"כ הנתבעים 1-2 ("עץ הזית" ומנהלה): עו"ד גיא קדם
- ב"כ הנתבעים 3-4 ("אומנות ונשמה" ומנהלה): עו"ד מרואן מויס
- ב"כ צד ג': עו"ד אלכס רסקין, עו"ד יגאל רסקין
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין