שתי רופאות שעבדו במוסד השיקומי "אילנית" בפרדס-חנה טענו שהתפטרו כיוון שלא שילמו להן על שעות נוספות. השתיים תבעו מהמוסד פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות, ולאחרונה זכו בתביעה.
הסכסוך החל לפני שש שנים. שתי הרופאות שלחו להנהלת המוסד השיקומי "אילנית" שבפרדס חנה מכתב דרישה לתשלום חוב על עשרות רבות של שעות נוספות שעבדו בהן ולא קיבלו עבורן תשלום.
לשאלות על זכויות בעבודה:
פנו ל-פורום עבודה של אתר פסקדין
הרופאות טענו כי במשך שנים עבדו בתורנויות ארוכות במוסד הפסיכיאטרי ולא קיבלו תשלום עבור השעות הנוספות, וכי לא שולמו להן גם מלוא הזכויות הסוציאליות מהעבודה.
נציגי החברה לא נענו לדרישתן, ובינתיים, אחת מהן גילתה כי מספר התורנויות אליו שובצה ירד משמעותית בהשוואה לכמות שקיבלה בעבר, והחליטה להתפטר מתפקידה בתום 11 שנות עבודה. בנוסף, היא הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעה נגד המוסד. באותו הזמן גם עמיתתה הגישה תביעה דומה, וחודש לאחר מכן הודיעה אף היא על התפטרותה בטענה שגם מספר התורנויות שלה פחת.
התובעות טענו כי נאלצו להתפטר מכיוון שלא קיבלו את שכרן המלא ועקב הרעה בתנאי העבודה, ולכן הן זכאיות לפיצויי פיטורים.
מנגד, טען המוסד כי לתובעות לא מגיע שום פיצוי. נטען כי שתיהן התפטרו מבלי שמסרו הודעה מוקדמת, וכי מכתבי הדרישה ששלחו היו למעשה "מכתבי איום" לפני נקיטת הליכים משפטיים, ולא מכתבי התראה לפני התפטרות.
המוסד אף עמד על כך שהתובעות קיבלו תשלום מלא עבור כל זכויותיהן ושהן לא היו זכאיות לשעות נוספות – כיוון שלא עבדו שעות נוספות. המוסד טען כי במהלך התורנויות היו להן שעות חופשיות שיכלו לעשות בהן כרצונן, ואין כל היגיון כלכלי או ענייני לשלם להן עבור השעות האלה.
כחיזוק לגרסתו, הצביע המוסד על הסכמים קיבוציים בבתי חולים אחרים, לפיהם עובדים בענף הסיעודי אינם מקבלים שכר עבור כל השעות בהן הם נמצאים בכוננות.
דרישה לגיטימית
השופט נוהאד חסן, שדן בשתי התביעות, ביקש להבהיר כי עובדים אינם צריכים לחשוש מפני פנייה בכתב למעסיק בנוגע לזכויותיהם. עובד זכאי להודיע למעסיקו על כוונתו לפנות לערכאות משפטיות עקב מחלוקת, וזו פנייה לגיטימית ומקובלת ולא "איום", כטענת המוסד.
השופט קבע כי התובעות הוכיחו שחלה הרעה מוחשית בתנאי העבודה שלהן, ובנסיבות אלה ההתפטרות מזכה כל אחת מהן בפיצויי פיטורים.
מכאן, השופט הבהיר כי בניגוד לעובדים של בתי חולים ציבוריים, ששכרם עבור שעות כוננות מוסדר בהסכם קיבוצי, במקרה זה מדובר בחברה פרטית ולכן לא כל ההסדרים במגזר הציבורי חלים על המוסד.
מעבר לזה, המוסד הוא שקבע את היקף שעות העבודה של התובעות בכל משמרת. השופט תהה כיצד הוא חשב שיוכל לשלם לתובעות רק עבור 8 שעות עבודה בפועל, כשהן נדרשו לשהות בבית החולים בין 16 ל-24 שעות.
אחרי דברים אלה קבע השופט כי אם יקבל את טענת המוסד כי התובעות לא זכאיות לשכר עבור שעות הכוננות, הוא יפגע בעובדים רבים כמו קופאים וטלפנים, שלא יקבלו שכר בעבור שעות בהם שהו במקום העבודה מבלי לבצע מכירה או שיחת טלפון.
לפיכך, השופט קיבל את טענות התובעות גם בנוגע לזכאותן לתשלום עבור שעות נוספות, דמי הבראה ופיצוי על עיכוב פיצויי הפיטורים שלהן.
המוסד חויב לשלם לתובעת בעלת 11 שנות הוותק 118,525 שקל בתוספת הוצאות בסך 7,500 שקל. התובעת השנייה, שעבדה במוסד 9 שנים ושכרה היה גבוה יותר, תקבל 254,343 שקל בתוספת הוצאות בסך 13,000 שקל.
- ב"כ התובעות: עו"ד גלעד גולדשמידט
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ורד שדות
* עורכת דין ד"ר כרמית טל עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין