ויכוח שהתנהל בקבוצה בפייסבוק הביא לתגובה זועמת מצד אחת הגולשות, שכינתה גולש אחר 'אנס'. ביהמ"ש חייב אותה בפיצויים של 25 אלף שקל.
'המרכז לאמנות הפיתוי' הוא מרכז המלמד גברים איך להצליח עם נשים, ובוגריו נוהגים לחלוק את הצלחותיהם עם החניכים וחבריהם. סיפורו של אחד הבוגרים, שפורסם באתר המרכז, הצליח לעורר תגובות שנויות במחלוקת, וגרר אחריו כתבת אינטרנט שכותרתה- 'המרכז לאמנות האונס'.
לכתבות נוספות בנושא:
הבוגר סיפר כיצד פגש בחורה, שכנע אותה להגיע אליו לדירה, ועל אף שסירבה להתפשט ולהוריד את התחתונים – הצליח בסופו של דבר לקיים איתה יחסי מין, תוך שהוא מתעלם מסירובה המתמשך.
בכתבת התגובה נכתב שמעשיו של הבוגר הם בעצם אונס לכל דבר, וכצפוי, היא עוררה שלל תגובות נזעמות. בנוסף, הוקמה קבוצת הפייסבוק 'פעולה ישירה נגד המרכז לאמנות האונס', שיצאה נגד פעילות המרכז.
הכתבה האמורה ותגובותיה פורסמו בדף הפייסבוק של הקבוצה, בהן גם תגובתו של גולש בשם אלכס, שהעיר כי הבחורה בסיפור יכלה לעזוב את המקום בכל רגע וכי יחסי מין הם פעילות גופנית שיכולה להיות מענגת לשני בני הזוג. בתגובה, כתבה לו אחת הגולשות: "אתה האפס הגדול ביותר שנתקלתי בו מימיי... אתה גם אנס... אין לי צל של ספק שאנסת כל חייך".
אלכס פנה לגולשת ודרש ממנה להתנצל ולהסיר את הפרסום הפוגעני, אך הגולשת סירבה ואמרה שזו דעתה ולכן הוא הגיש נגדה תביעת לשון הרע בבימ"ש השלום בנתניה.
אלכס טען שהפרסום פגע בשמו הטוב וגרם לו לבושה רבה בקרב מכריו ובני משפחתו. לדבריו, מדובר בפרסום המוני שהיו לו תגובות רבות, מה שהעצים את הפגיעה עד כדי כך שנאלץ להסתגר בביתו. אלכס הכחיש כי הוא משתייך למרכז וציין שהוא דוחה בשאט נפש עידוד למעשי אונס.
הנתבעת טענה, כי מיד לאחר שהתובע ביקש להסיר את תגובתה, היא מיהרה לעשות זאת, כך שלא נגרם לו כל נזק, מה גם שאף אחד מחברי הקבוצה לא מכיר אותו באופן אישי. עוד טענה, כי התובע, שהצטרף לקבוצה כדי להגן על דעות המרכז ולהקניט את חבריה, חשף עצמו ביודעין לסיכון של פגיעה בשמו הטוב.
גם זכות הביטוי מוגבלת
השופטת יעל קלוגמן קבעה, שדי בכך שהתגובה של הנתבעת פורסמה בין חברי הקבוצה כדי לקיים את יסוד הפרסום לפי החוק, ואין זה משנה אם החברים הכירו את התובע או לא.
השופטת אמנם קבעה שהתובע אכן הסתכן מרצון, כיוון שידע היטב כי עמדתו עלולה לגרור הכפשות בקרב חברי הקבוצה, אך עם זאת תגובת הנתבעת הייתה מוגזמת, חרגה מגבולות הביקורת וגלשה להכפשה אישית. לכן, קבעה השופטת, מדובר בלשון הרע.
השופטת קלוגמן ציינה, שגם את חופש הביטוי צריך לאזן מול זכויות ואינטרסים נוגדים, בהם הזכות לשם טוב. יש הבדל, לדבריה, בין הבעת דעה בוטה לבין הצגת אדם כמי שביצע מעשים שפלים כמו אונס.
משכך, השופטת חייבה את הנתבעת לפצות את התובע ב-25 אלף שקל, בנוסף לשכר טרחת עו"ד של 20 אלף שקל והוצאות.
הקלות הבלתי נסבלת כיום, שבה יכול כל אחד להביע 'דעה' באינטרנט ובפייסבוק, והמילים הקשות שנאמרות תוך כדי אותה 'הבעת דעה' לכאורה, עשויות להביא להרס חיי אדם ואף לפגיעה בעסקים וחברות, והכל בשל סטטוס או טוקבק משתלח וחסר רסן אחד. ברור כי לכל אדם הזכות לבטא את שעל רחשי ליבו, אך יש לאזן זכות זו בזכות האדם או החברה שכנגדם נאמרים הדברים ולשמור על שיח שפוי ונקי. אם לא כן – נמצא עצמנו מול תביעות רבות בגין הוצאת דיבה.
* עו"ד מיכל שחר עוסקת במשפט אזרחי-מסחרי.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין