הפיצוי נפסק לחייל בשבוע שעבר, כנפגע תאונת דרכים. עמדתה של חברת הביטוח עוררה את השאלה: האם החייל נהג בחוסר תום לב בכך שהמתין עם הגשת התביעה למשרד הביטחון – מה שהיה יכול למנוע את התביעה נגד חברת הביטוח?
החייל נפגע מרכב חולף לפני כ-8 שנים בעת שהשלים הכנסה כשליח. בעקבות התאונה הוא סבל משברים ברגל ימין, וקיבל שחרור מוקדם מצה"ל. את התביעה נגד "הפול" – שביטחה את הרכב הפוגע – הוא הגיש כשנה לאחר התאונה, בשנת 2010.
התובע טען שחרף טיפולי השיקום הוא עדיין סובל מנכות אורתופדית ונפשית, המקשה עליו להשתלב ולהצליח בלימודיו ובשוק העבודה. התובע ביקש סכום כסף שיכסה את הפסדי השכר שלו ואת עלות עזרת הזולת לה נזקק, וכן יפצה אותו על הכאב והסבל שנגרמו לו.
הפול לא הכחישה את אחריותה לתאונה, אך טענה שהתובע מפריז בנזקיו ומתנהל בחוסר תום לב, כיוון שאותה הוא תבע מהר מאוד, אך את קצין התגמולים, ממנו הוא זכאי לקבל תגמולים במקומה, הוא תבע רק בסמוך לסוף מועד ההתיישנות.
נציגי הפול ציינו כי התובע זכאי לבחור את מסלול תביעתו לפי חוק הנכים או חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אך אינו יכול לקבל פיצוי משני גורמים במקביל. בהתחשב בכך שהיה חייל במועד התאונה, לא ברור מדוע החליט לתבוע קודם דווקא אותה.
חברת הביטוח הוסיפה כי התובע לא הגיש עד היום תביעה לתגמולי ביטוח לאומי – אף שהוא זכאי לתגמולים. לדבריה, אם היה מגיש את התביעה ומקבל תגמולים, ניתן היה להפחית אותם מסכום הפיצוי בו תחויב. החברה דרשה לזקוף מחדל זה לחובתו, ולהורות על ניכוי רעיוני של הגמלאות מכל סכום שייפסק לזכותו.
הבחירה היא של הנפגע
השופט שי משה מזרחי הסביר כי ניתן לתהות מדוע הגיש התובע את תביעתו לקצין התגמולים רק על סף מועד התיישנותה, ולא במקביל לתביעה אזרחית. ואולם, לטעמו לא מדובר בהתנהלות בלתי סבירה ובטח שלא חסרת תום לב, לנוכח העובדה שבסופו של יום התביעה הוגשה לפני מועד ההתיישנות ולכן התובע לא "ישן" על זכויותיו.
מכל מקום, הבחירה ממי לקבל את הפיצוי נתונה לתובע והוא זה שצריך להחליט אם הוא מעדיף לקבל פיצוי מחברת הביטוח או ממשרד הביטחון. החובה היחידה שלו היא להודיע על בחירתו ברגע שיקבל (אם יקבל) תשובה חיובית מקצין התגמולים, שעדיין לא בחן את נכותו הנפשית.
באשר להערכת הנזקים, בהתאם להערכות מומחים השופט מצא כי הנכות התפקודית של התובע עומדת על 31% עקב מגבלותיו האורתופדיות. בהתחשב בהתרשמותו החיובית מהתובע, כאדם חרוץ שניסה ללמוד ומנסה להצליח בשוק העבודה על אף מגבלותיו, סבר השופט שהוא זכאי לפיצוי גבוה על הפסדי שכר.
בסך הכל, נזקי התובע הוערכו על-ידי השופט ב-1.3 מיליון שקל. בתוך כך השופט דחה את בקשת הפול לנכות מסכום זה תגמול רעיוני מביטוח לאומי. השופט הבהיר כי התובע רשאי לתבוע את התגמולים מתי שיחפוץ (תביעת נפגע עבודה אינה מתיישנת לעולם) ובמידה שיעשה זאת, יהיה עליו להודיע על כך לחברת הביטוח שתוכל לנכות את התגמולים מסכום התשלום.
משכך, התביעה נגד חברת הביטוח התקבלה והיא תשלם לתובע את מלוא שווי הנזק במידה שיבחר לקבל את הפיצוי כנפגע תאונת דרכים ולא כנכה צה"ל. מלבד הפיצוי, הפול חויבה גם בשכ"ט עו"ד של כ-200 אלף שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד ערן אבנון מייצג נפגעי תאונות דרכים
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין