בית הדין הרבני האזורי בחיפה קיבל את תביעת הגירושין של האישה ואף חייב את בעלה בתשלום הכתובה, מאחר שהחליט שהתנהגות הבעל היא שהביאה את הקץ על הנישואים.
האישה, שלטענתה סבלה מאלימות מילולית ונפשית מצד בעלה עוד טרם נישואיהם, הגישה במרץ 2012 תביעת גירושין וכתובה בסך 550 אלף שקל נגד בעלה.
לשאלות בענייני משפחה:
כנסו ל-פורום דיני משפחה
האישה טענה כי גרה עם בעלה בבית אמו שבצפון הארץ. כשבעה חודשים לאחר שנישאו, היא עזבה את הבית בעקבות מריבה קשה, אולם לאחר מכן חזרה אליו והם ניסו להתפייס.
שלום הבית לא החזיק מעמד, ולטענתה במאי 2011 בעלה גירש אותה מבית אמו ובסמוך עבר לגור עם אישה אחרת במרכז הארץ. היא הוסיפה, כי הבעל סבל מהתקפי זעם, וכי היו לו קשרים עם נשים אחרות.
הבעל טען שהוא אוהב את אשתו ואינו רוצה להתגרש, ושעבר למרכז בשביל עבודה ולא בשביל אישה. לדבריו, הוא בסך הכל שוכר חדר בבית אישה נשואה, שהקשר עמה ידידותי גרידא.
אין עילה לחיוב בכתובה
דייני בית הדין הרבני (אב בית הדין הרב דניאל אדרי, הרב אייל יוסף והרב דוד בר שלטון) החליטו לזמן את אותה אישה לעדות, אולם היא לא הופיעה לדיון. משכך, הם הציעו לבעל לעבור בדיקת פוליגרף והוא הסכים. אלא שלאחר מכן חזר בו והודיע שהוא מסרב לבדיקה.
הדיינים החליטו שהצדדים צריכים להתגרש מאחר שהם פרודים מזה כשלוש שנים, ולא נראה שהם מעוניינים זה בזו.
לעניין הכתובה, הסבירו הדיינים כי כאשר האישה היא שתובעת גירושין, עליה להוכיח שהתנהגות הבעל לא אפשרה את החיים המשותפים כדי לזכות בכתובה (לעומת זאת, אם הגבר תובע גירושין – ככלל, עליו לשלם את הכתובה כמעט באופן אוטומטי).
אלא שהדיינים סברו כי האישה לא הראתה הוכחת מספקות לחיוב בכתובה: היא לא הביאה ראיות ממשיות ליחסי בעלה עם נשים אחרות, ועם כל הקושי, גם לא די בטענת התקפי הזעם. הסיבה היא שעיקר המריבות נסובו סביב חשדות האישה שבעלה בוגד בה כמו גם העובדה שחזרה לזרועותיו לאחר ההתפרצויות.
עם זאת, הדיינים מצאו דרך אחרת: "אחר מחשבה ועיון בתיק, מסתבר ששני הצדדים מעוניינים בגירושין. גם הבעל שטען בבית הדין שעדיין אוהב את האשה ולא רוצה להתגרש, ברור שאומר כן מן השפה ולחוץ, או שמא כך לימדוהו לומר. העובדה שעזב את הצפון ועבר למרכז מלמד על כך אלף מונים".
במצב כזה, ומאחר שהבעל הוא שגרם לפירוד בכך שגירש את אשתו מבית אמו ועזב למקום אחר, ההלכה מאפשרת לחייבו בכתובה.
הדיינים הודיעו לבעל, כי הטענה שהוא רק שוכר חדר בבית אישה נשואה אינה מתקבלת על הדעת. גם אם האישה לא הצליחה להוכיח ברמה מספקת את טיב היחסים עם אותה אישה, יש לא מעט רמזים לכך שהקשר עמה "אינו כשר". למשל, העובדה שלבית הדין ידוע שהיא נמצאת בהליכי גירושין. כמו כן, לא ניתן להתעלם מסירובו של הבעל לפוליגרף.
ואולם, הדיינים קבעו כי לא הגיוני שהבעל באמת התכוון לסכום הכתובה – 550 אלף שקל – שבדרך נכתב כנגד עין הרע. לא מדובר באדם אמיד, והדיינים פסקו שהסכום לו התחייב בחופה "רחוק ממנו שבע רקיעים". משכך, הוחלט להפחית את סכום הכתובה ולחייב את הבעל לשלם לאשתו 180 אלף שקל.
ב"כ התובעת: עו"ד טל זלץ
ב"כ הנתבע: עו"ד עופר אלפסי
* עו"ד ענת גור-אל עוסקת בדיני משפחה.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין