מחלוקות בין בעלי דירות ליזמי הבנייה מנעו את ביצוע העבודות, לאחר שכבר חתמו על מסמך התקשרות ראשוני. היזמים הגישו תביעה על הפרת חוזה ופיצויים. מדוע ביהמ"ש דחה את התביעה?
יזמים יצרו קשר עם בעלי דירות בבניין בראשל"צ, במטרה לעניין אותם בביצוע עבודות תמ"א 38 בבניין, בסוף שנת 2010 הם חתמו על מסמך התקשרות עקרוני עם מרבית הדיירים, שעל פיו היזמים יבצעו חיזוק של הבניין ושיפוץ כללי על חשבונם, ובתמורה יקבלו זכויות בנייה על הגג. בשלב מסוים, לטענת היזמים, התפוצצה העסקה, לאחר ששני בעלי דירות שאליהן צמוד הגג ניסו להשיג הטבות נוספות, ואף פנו ליזם אחר.
לשאלות בנושאי תמ"א 38:
כנסו לפורום תמ"א 38
היזמים הגישו לבית משפט השלום בכפר סבא תביעה להפרת חוזה ולפיצויים, ובה ביקשו לחייב את שני הדיירים בנזקים שנגרמו להם עקב הכשלת הפרויקט: הפסד הריבית על הכספים שהופקדו לצורך ביצועו, שעות עבודה, אובדן רווח והכנסות, ועוגמת נפש.
התובעים טענו כי אמנם הסכם ההתקשרות כלל פרטים עקרוניים שסוכמו במסמך ראשוני, אולם גם הסכם כזה, לשיטתם, הוא מחייב.
לטענתם, הנתבעים הפרו את ההסכם והכשילו את מימושו מטעמי חמדנות וגרמו לתובעים להבין שאם לא ישתפו אותם ביזמות, יסכלו את ביצוע העבודות, כפי שאכן אירע בפועל.
לשיטתם, הודעת ביטול ששלחו לנתבעים התייחסה רק להתקשרות בינם לבין הנתבעים בנוגע לאפשרות שיתופם ברווחי היזמות, ולא להתקשרות עם כל בעלי הדירות בנוגע לביצוע העבודות.
לעומת זאת הנתבעים טענו, בין היתר, כי מעולם לא הייתה התקשרות מחייבת בינם לבין התובעים ואף לא בין התובעים לבין יתר דיירי הבניין.
לשיטתם, הם רק ניהלו מו"מ שלא הבשיל לכדי הסכם מגובש, ובהיעדר הסכם, ממילא לא סוכל קיומו ולא נוצר בסיס להסתמכות.
כמו כן, הנתבעים טענו כי התובעים הם שהודיעו על ביטול ההסכמות, אם בכלל היו כאלה, וגרמו להם להסיק שהעסקה כשלה וכל אחד ממשיך לדרכו.
כמו כן, לדברי הנתבעים, התובעים הטעו אותם, ובדיעבד התברר שהם חסרי ניסיון בביצוע עבודות מסוג זה. בנסיבות אלה, כל נזק שנגרם לתובעים, אם נגרם כזה, הוא באשמתם.
לא הסכם מחייב
סגנית הנשיאה, השופטת רחל קרלינסקי, דחתה את התביעה וקבעה כי הצדדים התקשרו בהסכם עקרוני לא מחייב, שכן לא הייתה החלטה סופית של הנתבעים להתקשר בהסכם סופי ומפורט לביצוע תמ"א 38 בבניין.
השופטת קיבלה את טענת הנתבעים, שלפיה חסרו בהסכם פרטים רבים ומהותיים, בעיקר בנוגע לתמורה, לזכויות הבעלות על גג הדירות שייבנו, מימון הבנייה ועוד. כמו כן, לא כל הדיירים חתמו על ההסכם והצדדים היו למעשה בעיצומו של מו"מ שבסופו של דבר נכשל. לכן, לא מתקבל על הדעת שמסמך ההתקשרות יתגבש בעצמו לכדי הסכם מחייב.
השופטת סברה כי ההבחנה שביקשו התובעים לעשות לשתי מערכות חוזיות היא מלאכותית, שהרי לכולם היה ברור כי ללא הסכמת הנתבעים לא יכול הפרויקט לצאת לפועל.
על כך הוסיפה השופטת כי בכל מקרה, ביטול ההסכם על ידי התובעים שמט את הקרקע לטענה בדבר הפרתו על ידי הנתבעים. התובעים לא הצליחו, לטעמה, ליישב את התמיהה בהתנהלותם כשמחד בחרו להפסיק את הקשר עם הנתבעים, ומאידך, כעבור מספר חודשים, טענו להפרת חוזה.
לנוכח האכזבה שנחלו התובעים במו"מ מול הנתבעים, השופטת החליטה שלא לחייבם בהוצאות משפט.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין.
* עו"ד עמית נסים שותף במשרד עו"ד מינצר כרמון, ועוסק בייצוג דיירים בעסקאות תמ"א 38.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין