תלמיד כבן 17 שעזר למנהל ביה"ס לפנות מסגרות של חלונות לאשפה, נפצע מזכוכית ונאלץ לעבור ניתוחים וטיפולים. ביהמ"ש הטיל את האחריות לפציעה על המנהל וקבע שהתרשל בתפקידו.
באפריל 2004 ביקש מנהל בית הספר הדמוקרטי שברמת הגולן מאחד התלמידים לעזור לו בפינוי מסגרות חלונות עץ ישנים. התלמיד, שהיה אז כבן 17, נעתר לבקשה, אולם בעת השלכת המסגרות אל מכולת האשפה – שגובהה כ-2 מ' – נחתך בידו מזכוכית.
לכתבות נוספות בנושא:
כתוצאה מכך, נגרמו לתלמיד קרע בשורש כף היד וחתך בגיד, והוא נאלץ לעבור שני ניתוחים וסדרה של טיפולי ריפוי בעיסוק.
הוא הגיש תביעה לפיצוי על נזקיו נגד בית הספר והמנהל, חברת הביטוח של ביה"ס "הכשרת היישוב" וכן המועצה האזורית גולן. לטענתו, כבן להורים בעלי משק, הנכות, בגללה אינו מסוגל לעבוד בעבודה פיזית, היא משמעותית.
לטענת המנהל, התובע ביקש להצטרף לנסיעה כטרמפיסט ואף הפציר בו שיאפשר לו גם להשליך את המסגרות למכולה. לדברי המנהל, בהתחשב בגילו של התובע ובכך שהתלמידים בביה"ס לוקחים כדרך קבע חלק בתחזוקתו – הוא נענה לתלמיד.
המנהל וביה"ס הגישו נגד משרד החינוך הודעת צד שלישי, וטענו כי מאחר שהמנהל הוא עובד של משרד החינוך – המשרד צריך לשאת באחריות, או לכל הפחות ברובה.
משרד החינוך טען אחרת: לדבריו הוא לא שימש כמעסיק המנהל ולכן אינו חייב באחריות על מעשיו, מה גם שמבחינה מעשית – עבודתו לא הייתה נתונה לשליטת המשרד, למעט במישור הפדגוגי.
סיכון לא טבעי
סגן נשיא בימ"ש השלום בנצרת, השופט יוסף סוהיל, קבע שהמנהל לא היה צריך לאפשר לתלמיד לעזור לו בעבודה שטומנת בחובה סיכון, גם אם התובע הציע זאת מיוזמתו. לדברי השופט, ידוע שתלמידים מנסים לרצות את מוריהם ובוודאי שגם את מנהליהם, ואך טבעי שאלו יציעו את עזרתם, גם אם זה במטרה למצוא חן. בנוסף, מעדויות והראיות עלה כי מי שביצע את עבודות הפינוי היה דווקא התובע, ואילו המנהל עמד מהצד וצפה במתרחש.
השופט קבע, שהשלכת מסגרות עץ ישנות למכולה בגובה 2 מ', שבחלקן וודאי נותרו שרידי שמשות, כרוכה מן הסתם בסיכון שאדם סביר ונבון צריך לצפות אותו.
השופט הוסיף ודחה את הודעת הצד השלישי נגד משרד החינוך, לאחר שקבע שהמנהל הוא עובד של המועצה האזורית גולן ולא של משרד החינוך. בהקשר זה, פסק השופט כי המנהל לא נהג כשורה בעצם הטענה שמשרד החינוך היה המעסיק, שעה שידע היטב כי המועצה היא המעסיקה שלו. כמו כן, הבהיר השופט, התאונה לא אירעה בשל ליקוי כלשהו במתקני ביה"ס, אלא בגלל מעשה הרשלנות שבהתנהלות המנהל.
בסופו של דבר, השופט חייב את כל הנתבעים לשלם לתובע 1.22 מיליון שקל, בין היתר כפיצוי על הפסד כושר השתכרות, כאב וסבל והוצאות רפואיות. הנתבעים חויבו גם בהוצאות משפט של 7,000 שקל ושכר טרחת עו"ד של 23% מסכום הפיצוי.
המנהל וביה"ס חויבו גם בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של משרד החינוך בסך 14 אלף שקל.
* עו"ד רובי אנגל ממשרד עוה"ד שדה את אנגל עוסק בדיני נזיקין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין