לפני כשלוש שנים הבעל עזב את הבית והגיש תביעת גירושין. האישה סירבה בכל תוקף אך חויבה בשנה שעברה לקבל את הגט. תביעת פיצויים שהגישה נדחתה ברוב דעות בנימוק שמדובר בנישואים שניים שלה ושסכום הכתובה שתקבל גבוה יחסית.
בני הזוג נישאו בשנת 2005. עבור שניהם היו אלה נישואים שניים. במהלך השנים התדרדרה מערכת היחסים על רקע העובדה שלא הצליחו להביא לעולם ילדים משותפים.
ב-2013 הבעל עזב את הבית והגיש תביעת גירושין. האישה סירבה להתגרש בכל תוקף אך בסופו של דבר קיבלה את החלטת בית הדין המחייבת אותה לקבל גט והצדדים התגרשו לפני כשנה.
בעקבות הגירושין האישה הגישה תביעה מיוחדת לבית הדין הרבני בירושלים בה תבעה מבעלה פיצויי גירושין על כך שאילץ אותה לתת לו גט בניגוד לרצונה.
כעקרון: יש בסיס לפיצוי כזה
הרב שלמה שטסמן ששימש כאב בית דין, והרבנים ציון לוז-אילוז ואליהו אריאל אדרי נחלקו בדעותיהם.
כל הדיינים הסכימו שכעקרון יש בסיס הלכתי או "מנהגי" להגשת התביעה. עם זאת, הרב אדרי סבר כי לא ניתן לפסוק פיצויים במקרה זה מכיוון שמדובר בנישואים שניים והאיסור לגרש אישה חל רק על "אשת הנעורים". בנוסף, התובעת במקרה זה פרנסה את המשפחה והגירושין לא הרעו את מצבה הכלכלי.
בניגוד לכך, הרב לוז-אילוז קבע כי יש איסור לגרש אישה שנייה "מצד המוסר הטבעי".
לפי הדיין, עצם העובדה שאין איסור נוקשה על בעל להתגרש מאישה שנייה כמו שיש לגבי אישה ראשונה, אין משמעותה ש"הותרה הרצועה לעשות ככל אשר יעלה על רוחו וליבו". ובמילים אחרות, גם אישה שנייה נפגעת מגירושין שאינה מעוניינת בהם.
הדיין הוסיף כי הוא מוצא טעם בפסיקת פיצויי גירושין לנוכח הזילות העכשווית במוסד הנישואין. הרב התקומם על כך שפעמים רבות בני הזוג "לא רואים" האחד את השני ומשמיעים טענות מעליבות כמו "שחררי אותי" מבלי לחשוב על הפגיעה שהדברים מסבים לבן הזוג שאינו מעוניין לפרק את החבילה.
הפיצויים, לטעמו, באים לפצות על עגמת הנפש שנגרמת לצד זה מבלי לפגוע בחירות של הצד השני לסיים את הנישואים.
עם זאת, הדיין ציין כי על מנת לזכות בפיצויים על האישה להוכיח את הנזקים שהסבו לה הגירושין ובפסיקת השיעור יש להביא בחשבון, בין היתר, את תקופת הנישואים, גילה ויכולתה לפתוח בחיים החדשים, וכן האחריות שתוטל עליה בגידול הילדים שעה שבעלה יוצא לחיי רווקות "ולכל היותר בא לבלות ולהשתעשע עם ילדיו לפרקי זמן קצרים", כדברי הדיין.
ואולם, הרב אילוז לא סבר שלתובעת עצמה מגיע פיצוי משום שהיא לא הוכיחה את נזקיה ותקבל כתובה גבוהה של 52,000 דולר שיכולה לשמש גם כפיצוי.
אב בית הדין, שהיה בדעת מיעוט כאמור, לא הסכים וסבר שלאישה מגיעים פיצויי גירושין מעבר לכתובה.
לטעמו, פיצויים אלה מגיעים לכל אישה (גם שנייה) שמסרבת להתגרש אך מפנימה שאין תוחלת לחיי הנישואין. ההנחה היא כי פיצוי ראוי יגרום לה להתרצות ולקבל את הגירושין בהבנה.
את שיעור הפיצוי, קבע הרב, יש לחשב לפי "אומדן הסכום שיביא את האישה להתרצות לגירושין" ולצידו גם את נסיבות העניין והיכולות הכלכליות של שני הצדדים. במקרה הנוכחי האישה הייתה זכאית לפיצויי גירושין בדמות נתח גדול יותר בדירה המשותפת.
ואולם, דעתו לא התקבלה כאמור ולבסוף נפסק כי הגרוש יישא רק בתשלום הכתובה. מעבר לזה, האישה לא זכאית לפיצוי נוסף.
- ב"כ התובעת: עו"ד פרופ' דב פרימר, טו"ר משה מיטלמן
- ב"כ הנתבע: טו"ר זיו ברקוביץ, טו"ר צבי גלר
* אביחיל צדוק הוא טוען רבני ומגשר העוסק בתחום המשפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין