האישה עזבה את הבית כי בעלה בדיכאון ומתעניין רק בעסקיו והיא כבר חשה שהיא "מתה מבפנים". האם טענת האישה ל"נתק רגשי" מצד הבעל היא עילה מספיק טובה כדי שדייני בית הדין הרבני יחייבו את הבעל, שמסרב להתגרש, בגט?
בתביעת הגירושין שהגישה האישה נגד בעלה לפני כשנתיים, היא טענה כי מזה כארבע שנים בעלה שרוי במשבר כלכלי ובדיכאון ומכניס את כל המשפחה (לבני הזוג ארבעה ילדים) לדיכאון. לדבריה, הוא מנותק ממנה רגשית וגם מסרב לקיים עמה יחסי אישות, וכיום היא כבר סולדת ממנו ולא מסוגלת להיות איתו יותר.
זקוקה לעזרה בהליך הגירושין?
עורך דין משפחה
האישה אמרה שהיא "מתה מבפנים", שיש לה בעל פיסי אבל אין לה שום קשר עמו "זה כמו השכן", היא תיארה. לטענתה בעלה עסוק אך ורק בעסקים ומעבר לזה הוא הימר על כספים רבים בבורסה והפסיד הון תועפות ללא ידיעתה.
בנוסף סיפרה האישה כי היא כבר הגיעה עם הבעל להסכם גירושים אבל הוא חזר בו משום שלא נענתה לדרישתו שתשתתף בכיסוי החוב שעומד על מיליון דולר.
הבעל מסרב להתגרש. הוא הודה כי חש דכדוך בשל הקשיים בעסקיו אך לטענתו האישה מגזימה והוא בסך הכל היה זקוק לשקט. עוד לדבריו, פעם אחרת הוא סירב לקיים יחסי מין כי "הייתה תקלה הלכתית" ולאחר מכן הוא פשוט לא שם לב שאשתו הלכה למקווה, ולכן היא כעסה.
בסופו של דבר הוא אמר שלא יחזיק את האישה בכוח, אבל אם הוא משחרר אותה – אז היא צריכה להתחלק איתו בהכל חצי-חצי, כולל בחוב.
נמאס עליה
הרב זבדיה כהן לא הטיל ספק בכך שבני הזוג צריכים להתגרש. חוות דעת מטעם יועצת נישואים אליה נשלחו בני הזוג אישרה שאינם מתקשרים "על אותו גל" ושהנתבע מלא בעצמו ולא מתייחס לאשתו.
הדיין אמנם לא סבר שהבעל מהמר, שכן החוב נוצר בשל השקעות לגיטימיות בבורסה, אולם העובדה שאינו מתייחס לאשתו ומנותק ממנה רגשית, עד שנמאס עליה, מספיקה כדי להבין שאין עתיד לנישואים.
ואולם, הרב תהה האם טענת הנתק הרגשי מהווה עילת גירושין הלכתית המאפשרת לחייב את הבעל בגט. לאחר שבחן את עמדות הפוסקים, בהם הרמב"ם ומחבר שולחן ערוך, החליט הדיין שלא ניתן לחייב את הבעל בגט ויש רק לצוות עליו לעשות זאת.
נסביר, כי חיוב בגט הוא סעד משמעותי יותר, המאפשר לבית הדין להטיל על הבעל צווים מגבילים שונים (מעצר, עיכוב יציאה מהארץ, שלילת רישיון ועוד) אם אינו מקיים את החיוב. לעומת זאת, ציווי להתגרש הוא רך יותר ותוצאת הפרתו היא הרחקה מהקהילה בלבד. סעד שאין לו ממש משמעות בימינו.
לעומת הרב כהן, סבר הרב אליהו הישריק כי יש בהחלט מקום לחייב את הבעל בגט. לדעתו טענת הנתק הרגשי היא למעשה העילה ההלכתית המוכרת "מאיס עליי" (הבעל נמאס על האישה). במקרה הזה, מעשיו של הבעל מעידים על כך שהמאיסות מוצדקת.
משכך, סבר הרב היישריק שיש לחייב את הבעל בגט ואם לא יעניק אותו תוך 45 יום – לשקול צעדי אכיפה שונים.
אלא שהדיין השלישי, הרב יצחק מרוה תמך בדעתו של הרב כהן, וסבר כי אין כאן עילה לחיוב אלא רק לציווי.
משכך, לפי דעת הרוב הוחלט לצוות על הבעל להתגרש בלבד "ויפה שעה אחת קודם". אם תוך 45 יום לא יענה לציווי, ניתן יהיה לשקול הרחקתו ונידויו מהחברה.
- ב"כ התובעת: טו"ר יעקב קלמן
- ב"כ הנתבע: עו"ד יוסי הרשקוביץ
* עו"ד אלון עוז עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין