מלצרית שעבדה ב"קפה סמדר" בין השנים 2007-2011 טענה כי לא שולמו לה דמי חופשה, הבראה, נסיעות והפרשות לפנסיה. המעסיק טען כי ה"טיפים" שקיבלה כללו את הזכויות הסוציאליות. טענתו נדחתה בבית הדין לעבודה שפסק לתובעת פיצוי של כ-40,000 שקל.
בתביעה שהוגשה ב-2012 סיפרה התובעת כי עבדה כמלצרית ב"קפה סמדר" שפעל בצמוד לקולנוע "לב" בירושלים במשך כארבע שנים.
לייעוץ בתחום:
עורך דין עבודה
לטענתה, במאי 2011 היא פוטרה בהודעת דואר אלקטרוני ששלח המעסיק לכלל העובדים בה כתב כי אנשי בית הקולנוע "נכנסו באישון לילה לבית הקפה ורוקנו אותו" ולמעשה הפסיקו את פעילות העסק ב"בריונות".
לדבריה, היא לא קיבלה הודעה מוקדמת ופיצויי הפיטורים החלקיים שולמו לה רק שמונה חודשים לאחר מכן.
עוד לטענתה, במשך רוב תקופת עבודתה קיבלה שכר רק באמצעות "הטיפים" שהתקבלו מלקוחות ולא נעשתה לה השלמה ל"שכר מינימום".
כמו כן, היא לא קיבלה כל תשלום עבור דמי הבראה, דמי חגים, פדיון ימי חופשה ונסיעות. התובעת הוסיפה כי משנת 2008 המעסיק לא הפריש עבורה תגמולים לפנסיה.
המעסיק טען מנגד כי התובעת קיבלה השלמה ל"שכר מינימום" בסוף כל חודש. כמו כן לטענתו, שכרה של העובדת כלל דמי נסיעות והבראה והיא הסכימה לכך בדו"ח מלצרים עליו חתמה מידי חודש, שבשוליו נרשם כי כל סכום מעל לשכר המינימום הוא עבור השעות הנוספות וכיסוי התנאים הסוציאליים.
המעסיק טען עוד כי סיום ההעסקה נכפה עליו ולכן אין לחייבו בדמי הודעה מוקדמת.
הוא הוסיף כי שילם לתובעת דמי חופשה בהתאם לדיווח חודשי שהגישה. בהקשר זה השיבה התובעת כי מדובר בדיווח פיקטיבי והיא חויבה לבחור יום חופשה מבין הימים שבהם לא שובצה לעבודה.
ניסוח מעורפל
השופטת שרה ברוינר ישרזדה מבית הדין לעבודה בירושלים ציינה כי ככלל, על המעסיק לשלם את הזכויות הסוציאליות בנוסף לשכר.
במקרה זה קבעה השופטת כי "הטיפים" שקיבלה העובדת היוו את שכרה ולכן הנתבע פעל שלא כדין כששילם לתובעת את הזכויות הסוציאליות מתוך "הטיפים", כשאלו היו גבוהים משכר המינימום.
השופטת הוסיפה כי גם אם ניתן עקרונית לכלול בשכר נסיעות ודמי הבראה, הדבר צריך להיעשות באופן מפורש וחד משמעי. לדבריה, הניסוח בדו"ח המלצרים הוא מעורפל "ובוודאי שאין בו התייחסות ספציפית לנסיעות (או הבראה)". לפיכך חויב הנתבע בתשלום רכיבים אלה.
בדומה חויב הנתבע לשלם לתובעת פיצוי על אי הפרשת תגמולים לפנסיה על מלוא סכום "הטיפים" שקיבלה כשכר.
התובעת זכתה גם להשלמת פיצויי הפיטורים וכן ל-10,000 שקל בגין הלנת פיצויי הפיטורים.
עוד נקבע כי הנתבע ידע שבית הקפה בסכנת סגירה והחליט לקחת את הסיכון כי המקום לא ייסגר בסופו של דבר ולכן לא יידע את העובדים מראש. מדובר ב"החלטה עסקית" שעליו לשאת בתוצאותיה, קבעה השופטת, והטילה עליו לפצות את התובעת גם על היעדר הודעה מוקדמת לפיטורים.
בסיכומו של דבר חויב הנתבע לשלם לתובעת 39,112 שקל עבור אי הפרשות לפנסיה, נסיעות, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי חגים, פיצויי פיטורים, הלנת פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. הנתבע חויב בנוסף ב-8,000 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעת: עו"ד מאיר אבירם, עו"ד אורית סבטני
- ב"כ הנתבע: עו"ד שחר עוז ארי
* עורכת דין שלומית שרייבר עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין