התובעים טענו כי בשנות ה-70 אביהם רכש קרקע בכפר מג'אר מאביהם של הנתבעים אך למרות זאת, לפני כ-5 שנים הם מכרו את הקרקע לצדדים שלישיים. בית המשפט המחוזי בנצרת פסק כי הנתבעים יפצו את התובעים בשווי הקרקע – כ-350,000 שקל.
בתביעה שהוגשה ב-2011 התובעים סיפרו כי ב-1972 אביהם רכש קרקע בשטח של כ-2600 מ"ר בכפר מג'אר שבגליל מאביהם של הנתבעים.
לייעוץ בתחום:
עורך דין מקרקעין
הם טענו כי בטעות, עורך הדין שטיפל בעסקה לא העביר את הקרקע על שם אביהם בטאבו. בשנת 1983, לאחר שאביהם הלך לעולמו, הם גילו זאת, והמוכר (אבי הנתבעים) הסכים לחתום להם על מסמך בו הוא מודה כי קיבל מהם את כל התמורה ומסר להם את החזקה בחלקה. למרות זאת, הם לא פעלו להעברת הזכויות בטאבו ואף לא רשמו הערת אזהרה על שמם כיורשים.
בינתיים, אבי הנתבעים נפטר והתובעים גילו, כך לדבריהם, כי במהלך 2011 הנתבעים (יורשי המוכר המנוח) מכרו את הקרקע לצדדים שלישיים, ולכן הגישו את התביעה.
בכתב התביעה המקורי התובעים ביקשו שבית המשפט יצהיר שהם בעלי הקרקע. אלא שלאחר שהבינו כי הצדדים השלישיים רכשו את הקרקע בתום לב ולא ידעו שהנתבעים אינם בעלי הקרקע, הם הסכימו לשנות את כתב התביעה ולדרוש מהנתבעים פיצוי כספי בלבד.
כתב התביעה תוקן בהתאם, ובתמורה לנכונותם להתפשר הצדדים השלישיים שילמו לתובעים 10,000 דולר.
הנתבעים טענו מנגד כי מעולם לא נחתם הסכם בין אביהם לבין התובעים והמסמך שהוצג מזויף. הם הוסיפו כי התביעה התיישנה שכן מאז עריכת ההסכם ב-1983 ועד הגשת התביעה חלפו 28 שנה.
עוד לדבריהם, יש להפחית מכל סכום שייפסק לחובתם את הפיצוי שהתובעים קיבלו מהצדדים השלישיים.
התובעים התנגדו להפחתת הסכום וטענו כי הנתבעים הם אלה שאשמים ב"תאונה המשפטית" כשפעלו בחוסר תום לב ומכרו את הקרקע בשנית.
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת השופט זיאד הווארי מינה מומחה לכתב יד לבחינת טענת הזיוף. המומחה קבע כי אבי הנתבעים אכן חתום על ההסכם ו"גיל הדיו מתאים למועד החתימה". בנוסף מונה שמאי שהעריך את שווי הקרקע כיום בכ-350,000 שקל.
"זכות שביושר"
השופט הווארי קיבל את חוות דעתו של מומחה כתב היד וקבע כי ההסכם בין אבי הנתבעים לבין התובעים תקף.
השופט דחה את טענת ההתיישנות והבהיר כי על פי דיני העסקאות הנוגדות, מרגע חתימת הסכם וכל עוד לא הועבר רישום הזכויות על שם התובעים, הייתה להם "זכות שביושר" להירשם כבעלים ואבי הנתבעים נחשב כנאמן להבטחת הזכות.
השופט הוסיף כי הנתבעים הפרו חובת נאמנות זו כלפי התובעים רק ביוני 2011 כשנרשמו כבעלים של הקרקע ומכרו את זכויותיהם לצדדים השלישיים. בנסיבות אלה, התביעה לא התיישנה.
עם זאת, השופט קיבל את טענת הנתבעים כי יש להפחית מסכום הפיצוי את התשלום שהתובעים קיבלו מהצדדים השלישיים וציין כי מי שאחראי ל"תאונה המשפטית" הם דווקא התובעים שנמנעו מלרשום הערת אזהרה לטובתם לכל אורך השנים.
לנוכח הסכמת התובעים להסתפק בפיצוי כספי, מה שתרם ל"חסכון בזמן שיפוטי יקר" לדברי השופט, הוא קבע כי מהסכום שייפסק לחובת הנתבעים לא ינוכה מלוא הסכום שהתובעים קיבלו אלא 7,500 דולר בלבד.
בסיכומו של דבר השופט קיבל את התביעה וחייב את הנתבעים לשלם לתובעים לאחר הניכוי האמור 324,240 שקל בתוספת הוצאות של 10,000 שקל ושכ"ט עו"ד של 30,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד עלי עארף
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שוקי סאלח
* עורכת דין שרית דיאמנט עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין