מרצה לכלכלה במכללת אשקלון שהועסק במשרה מלאה, גילה ב-2011 כי ילמד 11 שעות במקום 12. בשנתיים שלאחר מכן משרתו צומצמה עוד ועוד עד להיקף של 33%. המכללה טענה כי רמתו האקדמית התדרדרה אך בית הדין קבע שהדבר לא הוכח והליך צמצום המשרה היה לא תקין.
המרצה, בעל תואר שלישי מהסורבון, לימד כלכלה ושיווק במשרה מלאה במכללה האקדמית אשקלון החל מנובמבר 2005. הסכם ההעסקה האחרון עמו נחתם ב-2010 לשלוש שנים.
לייעוץ בתחום:
עורך דין דיני עבודה
שנה לאחר מכן הודיע לו מנכ"ל המכללה כי היקף משרתו יצומצם ל-92% מכיוון שהוא "מרבה לתקן ציונים וחלק מהעבודות הסמינריוניות שהוגשו לו אינן ברמה נאותה". כמו כן ציין בפניו המנכ"ל כי הוא לא התמחה בשיווק והמכללה מעוניינת שקורסים בנושא זה יועברו על ידי מרצים שהתמחו בכך.
חודשים ספורים אחר כך גילה המרצה כי משרתו צומצמה עוד, והיקף השעות הממוצע ירד ל-10.
במרץ 2013 נערך לו שימוע וההנהלה הודיעה לו כי היקף העסקתו בשנת הלימודים הבאה יעמוד על 33%.
המרצה לא הסכים לעבוד בתנאים אלה והגיש תביעה כנגד המכללה, מנכ"ל המכללה ראשת החוג לכלכלה וסגניתה.
לטענתו, הפחתת השכר נעשתה ללא בסיס ענייני וללא שימוע והוא זכאי להפרשי שכר ולפיצוי על ההליך הלא תקין.
הוא טען בנוסף כי ראשת החוג וסגניתה האשימו אותו בפני המנכ"ל שהקורסים שלו ברמה נמוכה ודרש מהן פיצוי על פגיעה בשמו הטוב ובמוניטין.
הנתבעים טענו מנגד כי התביעה נוגעת לעניינים אקדמיים פנימיים שבית הדין אינו יכול להתערב בהם.
הנתבעים הוסיפו כי צמצום השעות היה הכרחי על רקע תלונות הנוגעות לתפקוד התובע, כגון דרישות נמוכות מהסטודנטים ותיקון ציונים. כמו כן נטען שהתובע לא התמחה בשיווק והמכללה מעוניינת שקורסים בשיווק יועברו על ידי מרצים מומחים.
ביחס לפגיעה בשמו הטוב של המרצה טענו הנתבעים כי הדברים נאמרו בשיחות סגורות במסגרת בירור אקדמי, כחלק מתפקידן של ראשת החוג וסגניתה.
רק בגלל משוב הסטודנטים
השופט אילן סופר מבית הדין לעבודה בבאר שבע קבע כי לא נערך לתובע הליך שימוע תקין לפני הצמצום הראשוני במשרתו. אף השימוע שנערך לו ב-2013 היה פגום שכן לא הייתה חפיפה בין הדברים שנכתבו בהזמנה לשימוע לבין ההאשמות שהוטחו בתובע בשימוע עצמו.
לדבריו, ה"חופש האקדמי" אינו פוטר את המכללה מלפעול לפי עקרונות יסוד כמו שוויון, הגינות, סבירות ושקילת שיקולים ענייניים.
השופט התרשם כי טענת הנתבעים על רמה אקדמית ירודה מבוססת על משוב בודד מ-2007 בו צויין כי "הקורס קל, לא צריך להגיע להרצאות ומקבלים 100". בפועל רמת ההוראה לא נבדקה על ידי ביקור ההנהלה בשיעורים ואף הנתבעים עצמם הודו שיש להתייחס למשובי סטודנטים "בעירבון מוגבל".
עוד כתב השופט כי לא ברור כלל מדוע תלונת המכללה בעניין היעדר ההתמחות בשיווק עלתה רק ב-2012, בעוד התובע לימד קורסים בתחום זה החל מ-2005.
השופט סיכם כי המכללה לא הצליחה לתת נימוקים משכנעים להפחתת המשרה ולכן התובע זכאי לפיצוי של 50,000 שקל על הפרת החוזה ול-121,608 שקל נוספים בגין הפגמים בהליכי השימוע.
עם זאת, השופט דחה את טענות התובע לעניין פגיעה בשמו הטוב וקבע כי מדובר היה בהבעת דעה עניינית, מקצועית וכנה במסגרת ביצוע תפקידן של ראשת החוג וסגניתה.
בסיכומו של דבר קבע השופט כי על המכללה לפצות את התובע ב-171,608 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 15,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד שמעון בן נעים
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יעקב ביטון ועו"ד אליעזר רפלד
* עורכת דין מלכה כוכב עוסקת בדיני עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין