בית משפט השלום קבע שמגיעים לתובע פיצויים מוסכמים בגין הפרת הסכם על ידי הנתבע, אבל גם הנתבע זכאי לפיצוי, כי גם התובע הפר את ההסכם. התוצאה: הסכומים יקוזזו.
כולנו היינו שם או שנהיה שם (בתקווה) יום אחד – קניית דירה. במרץ 2011 נחתמה עסקה לקניית דירה. בהסכם נקבע שהרוכשים ישלמו למוכרים ארבעה מיליון שקל עבור הדירה בארבעה מועדים. בפועל, שלושת התשלומים הראשונים שולמו אך התשלום האחרון לא יצא לפועל.
קונים או מוכרים דירה?
פנו ל- עורך דין מכר דירה
המוכרים תבעו את הרוכשים בבית משפט השלום בירושלים עבור התשלום החסר, ובנוסף ביקשו שביהמ"ש יורה לרוכשים שישלמו פיצוי מוסכם של 200 אלף שקל, כפי שנקבע בהסכם, על האיחור בתשלום.
לדבריהם, כחודשיים לפני התשלום האחרון פנו אליהם הרוכשים וביקשו לדחות את מועד התשלום בשבועיים. השבועיים עברו אך הכספים לא הועברו. אחרי דין ודברים בין הצדדים העבירו הרוכשים 100 אלף שקל מתוך 650 אלף, לחשבון הבנק של המוכרים.
הזמן חלף וכשהדיון בתביעה החל, התברר שהרוכשים העבירו את יתרות התשלום למוכרים בשתי העברות. סכום אחד של 200 אלף שקל אליו התייחסו המוכרים כפיצוי עבור האיחור בתשלום, וסכום שני בגובה 350 אלף שקל אליו התייחסו כחלק מהתשלום האחרון. בעקבות זאת שינו את סכום התביעה ל-200 אלף שקל, הוא יתרת התשלום לרכישת הדירה.
הרוכשים זעמו מאוד והגישו תביעה שכנגד, בה טענו שהמוכרים לא עמדו בחובתם להעביר בזמן את הזכויות בנכס על שמם, וזו הסיבה שהביאה לעיכוב בהעברת התשלום האחרון.
גם הם דרשו את הפיצוי המוסכם בגין ליקויים וחריגות בנייה שקיימים בנכס, עליהם לא ידעו. לטענתם, הם פנו למוכרים בבקשה לפיצוי עבור החריגה, אך לא הגיעו להסכמות. את התביעה הנגדית הם העמידו על 300 אלף שקל: 200 אלף שקל פיצוי מוסכם ו-100 אלף שקל בגין התנהלות התובעים ואי העברת הזכויות בנכס.
המוכרים טענו להגנתם שהתשלום האחרון מעולם לא הותנה בקבלת אישור הזכויות בנכס, ושהרוכשים ידעו על רוב חריגות הבנייה והליקויים, למעט כמה שפרחו מזיכרונם.
הפרה דו-צדדית
השופטת קרן אזולאי תמכה בטענת המוכרים וקבעה שהרוכשים לא יכולים להצדיק את האיחור בתשלום האחרון מכיוון שלא נקבע בחוזה שהוא מותנה בהעברת רישום הזכויות בנכס. לפיכך, האיחור מהווה הפרת הסכם.
מצד שני, אף שהמוכרים הציגו לרוכשים חלק מהליקויים וחריגות הבנייה בדירה, אין חולק כי הסתירו מהם חלק אחר, שכלל חריגות מהותיות, כגון מרפסת השירות שנבנתה ללא היתר וקיר שהקטין את גודל החצר. בכך, קבעה השופטת, יש הפרה של ההסכם מצד התובעים.
בהתאם לקביעות אלה, התוצאה הסופית אליה הגיעה השופטת אזולאי היא שהתביעה העיקרית התקבלה והתביעה שכנגד התקבלה באופן חלקי. מאחר שסכום הפיצוי של כל אחת מהן הוא הפיצוי המוסכם, 200 אלף שקל, הסכומים מתקזזים זה בזה. בעקבות כך גם לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעים והנתבעים שכנגד: עו"ד יעקב בניטה
- ב"כ הנתבעים והתובעים שכנגד: עו"ד יוסף אורון
* עו"ד מורן גולן-צוקרל ממשרד עורכי הדין אברהם, גולן-צוקרל עוסקת בדיני מקרקעין.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין