מנהל מערכות המידע בחברת הבת של "שיש אלוני" התלונן על כך שלא קיבל פיצויי פיטורים בהתאם לשכרו המלא. החברה טענה כי האיש עבד שעות רבות בתור יועץ חיצוני ולא כעובד, אך בית הדין לעבודה בתל אביב התרשם שהתובע היה עובד שכיר לכל דבר ועניין.
התובע, איש מחשבים, החל את הקריירה שלו בחברת הבת של יצרנית הריצוף הידועה בשנת 1982, אז נשכר כדי להטמיע מערכת מחשוב פיננסית. בהמשך, הוא השתלב בחברה כמנהל מערכות מידע, וקיבל את שכרו בהתאם לחשבוניות.
לשאלות בענייני דיני עבודה:
פנו לעורך דין דיני עבודה
כעבור שבע שנים מתכונת ההעסקה השתנתה: הוא החל לקבל שכר קבוע עבור 50 שעות ייעוץ בחודש, ואת החשבוניות הוציא רק אם עבד מעבר לכך.
בשנת 2002, על רקע חילופי בעלי המניות בחברה, חתם העובד על מסמך בו ויתר על זכותו לדרוש מהחברה פיצויי פיטורים עבור השכר הלא קבוע.
עשר שנים מאוחר יותר עברה החברה שינוי ארגוני והעובד הועבר לחברת האם "שיש אלוני", תוך שהובטחה לו שמירה מלאה על תפקידו וזכויותיו. אלא שלאחר שנה וחצי הוא זומן לשימוע, שבעקבותיו קיבל מכתב פיטורים.
זמן קצר לאחר פיטוריו הגיש העובד תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נגד שתי החברות, בטענה שפוטר שלא כדין ולא קיבל את פיצויי פיטורים המגיעים לו.
התובע לא התעלם מכך שחתם על הסכם השולל ממנו אפשרות לתבוע פיצויי פיטורים, אך סיפר כי חתם עליו בלית ברירה. עוד לטענתו, הוא פוטר לאחר שהתלונן על כך שאינו מקבל את כל זכויותיו.
הנתבעות טענו מנגד כי הפיטורים נבעו משיקולים מקצועיים וכלכליים ונעשו כדין. עוד לטענתן, בשבע שנות העבודה הראשונות ההתקשרות עם התובע הייתה במתכונת קבלנית ובהמשך שונתה לבקשתו, אם כי מעמדו כשכיר הוגבל ל-50 שעות עבודה חודשיות בלבד. בשעות שעבד מעבר לכך הוא שימש למעשה כקבלן. אחת ההוכחות הנחרצות לכך היא העובדה שבמקביל העניק התובע ייעוץ גם לחברות אחרות.
ואולם, עובדים שונים שהובאו לעדות סיפרו כי התובע היה חלק בלתי נפרד מהחברה, גם לפני קליטתו הרשמית כעובד שכיר.
עובד או קבלן?
השופטת אסנת רובוביץ התרשמה מעדותו האמינה של התובע, שהודה בכך שייעץ במקביל גם לחברות אחרות, אך הוכיח כי את מרב זמנו השקיע בעבודה עבור הנתבעות. בהתאם, הבהירה השופטת כי התנהלותו לא שוללת את מעמדו כעובד שכיר של הנתבעות.
"עיקר עבודתו של התובע הייתה אל מול הנתבעות וזאת לתקופה של שנים רבות בהם נסמך התובע על פרנסתו בנתבעות וכן אף הנתבעת פתחה תלות בתובע בכל הנוגע לצורך שלה להעסיק אותו", כתבה השופטת, וקבעה כי בין הצדדים התקיימה למעשה מערכת יחסי עובד ומעביד לכל אורך תקופת ההתקשרות ביניהם.
השופטת ביקרה את התנהלות הנתבעות, שדרשו מהתובע לחתום על סעיף ויתור על פיצויי פיטורים בחוסר תום לב, למרות שידעו כי אין הבדל בין אופי העבודה שעשה במסגרת שעות העבודה כשכיר לבין שאר השעות עבורן הוציא חשבונית.
ואולם, השופטת קיבלה את טענת הנתבעות לפיה פיטוריו של התובע נערכו משיקולים מקצועיים ובהתאם לדין.
בהתאם לממוצע החשבוניות שהגיש התובע בשנתו האחרונה לעבודה – שעמד על 27,761 שקל לחודש, הורתה השופטת לנתבעות לשלם לו פיצויי פיטורים של 733,313 אלף שקל עבור תקופת העסקתו המלאה בחברה, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד חיה ברק-דנציגר
- ב"כ הנתבעות: עו"ד ד"ר רוי בר קהן, עו"ד נחמיה דורון, עו"ד הראל דדון
* עורך דין ירון אלירם עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין