השוטרת הוכרה כסובלת מפוסט-טראומה ונקבעו לה 30% נכות. אלא שהיא התעקשה כי מצבה הנפשי הרבה יותר קשה ממה שקבעו הוועדות הרפואיות של משרד הבטחון. מה קבע ביהמ"ש?
שוטרת שעברה בשלהי שנות ה-90' שלושה אירועי הטרדה מינית מצד שוטרים שעבדו עמה החליטה לעזוב את המשטרה בשנת 2003 אחרי 7 שנות שירות. באוגוסט 2010 הוכרה השוטרת כנכת צה"ל עקב פוסט טראומה ונקבעה לה נכות זמנית שנעה בין 30% ל-50%.
זקוק לייעוץ בענייני נכות צה"ל?
פנה לעורך דין דיני צבא ובטחון
בסופו של דבר הוועדה הרפואית העמידה את הנכות הצמיתה (הסופית) של השוטרת על 30%. השוטרת, שלטענתה מצבה הנפשי קשה יותר ומצדיק נכות בשיעור של 50%, ערערה לוועדה הרפואית העליונה.
בתום הדיון הראשון ולאחר שהוועדה העליונה בדקה את המערערת, היא החליטה שהיא זקוקה למסמכים רפואיים נוספים, ולאחר עיון בהם תערוך דיון נוסף. הדיון השני נערך שלא בנוכחות השוטרת, והוחלט להשאיר את אחוזי הנכות על כנם.
השוטרת החליטה שלא לוותר והגישה על כך ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. היא העלתה שלל טענות כנגד ההחלטה, בכללן הטענה שנפל בה פגם מהטעם שאחד המומחים שישבו בדיון הראשון של הוועדה הוחלף במומחה אחר בדיון השני, כך שאת ההחלטה הסופית נתן הרכב שונה מזה שבדק אותה.
עוד היא טענה כי אף שהנכות שלה היא בהיבט הנפשי היה בוועדה רק פסיכיאטר אחד ויתר המומחים היו בתחומים לא קשורים כמו אורטופדיה וקרדיולוגיה.
טענה נוספת שהעלתה הייתה כי מאחר שחלף פרק זמן ניכר בין שני הדיונים, היה צורך לבדוק אותה בשנית לפני מתן ההחלטה, שכן בינתיים מצבה הוחמר.
הגינות דיונית
השופטת ריבי למלשטריך-לטר קיבלה את הערעור בחלקו. השופטת לא מצאה פגם בכך שהיה רק פסיכיאטר אחד בקרב חברי הוועדה, כיוון שהחוק לא מחייב שכל החברים או רובם יהיו בעלי מומחיות בתחום הרלוונטי לנכות.
יש לזכור, ציינה השופטת, כי יו"ר הוועדות, האמון על הרכבת חברי הוועדה, רשאי להתחשב, בין היתר, גם באלמנטים פרקטיים של יעילות.
השופטת גם דחתה את הטענה לגבי ההחמרה במצבה של המערערת וקבעה, כי בעניין זה היא רשאית לגשת עם בקשה להחמרת מצב לאחר שאחוזי הנכות שלה ייקבעו סופית.
ואולם, השופטת אישרה כי החלפת המומחה פגעה באינטרס של המערערת.
לשיטת השופטת, מאחר שהוועדה העליונה היא בעלת תפקיד מעין שיפוטי – היא כפופה לכללי הצדק הטבעי ומחויבת להגינות דיונית. העובדה שמהדיון הסופי נעדר אדם שיכול היה להשפיע על ההחלטה, והיא נלקחה על ידי מומחה שלא בדק את המערערת באופן אישי, עלולה לגרור עיוות דין, בפרט כשלא ניתן כל הסבר לחילוף והוועדה אף לא פנתה למערערת כדי לקבל את הסכמתה לכך.
השופטת קבעה כי גם אם היה זה אילוץ פרקטי "ברור כי מראית פני הצדק איננה יכולה להיסוג מפני קושי לוגיסטי".
לשיטת השופטת, דרך ההתנהלות הרצויה במקרים כאלה היא קודם כל לעדכן את בעל הדין על הנבצרות, לאפשר לו להביע את דעתו על כך ולבדוק אם נגרם לו עיוות דין. רק אם התשובה לכך שלילית, תוכל הוועדה להמשיך לדון בעניין גם בהרכב החדש.
מאחר שהוועדה לא ביצעה את המתווה האמור, השופטת הורתה על החזרת את הדיון לשולחנה בשנית. ככל שחבר ההרכב המקורי לא יוכל להשתתף בדיון החדש, תצטרך הוועדה לפעול לפי ההוראות שבפסק הדין.
לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ המערערת: עו"ד שי אלמקייס, עו"ד שחאדה אלברט
- ב"כ המשיב: לא צוין
* עו"ד אלי סבן עוסק בייצוג נכי צה"ל
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט ישראל "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין