התובע – שטען כי שהה כ-20 שנה במוסד שלא לצורך – דרש מהמדינה פיצוי של 40 מיליון שקל. הסיפור הגיע לעליון, שמצא שהמדינה הפרה את חובותיה כלפיו, אבל התביעה כבר התיישנה. בצעד חריג, ולמרות ההפסד, נפסקו לתובע הוצאות משפט של 250 אלף שקל.
האיש ננטש על-ידי אמו בבית החולים לפני 47 שנים, ובגיל שלוש הועבר למשפחה אומנת. כעבור ארבע שנים נוספות, המשפחה החזירה אותו לרשויות הרווחה, כיוון שהתקשתה לטפל בו. לאחר שאובחן כבעל פיגור שכלי קל, הוא נשלח למעון "מקי"ם", המטפל באנשים בעלי מוגבלויות.
נפגעתם?
עורך דין נזיקין
אבחונים חוזרים שעבר במהלך השנים אישרו את מצבו, עד שבשנת 1998, ועדת אבחון מיוחדת קבעה שהוא בכלל לא סובל מפיגור. כתוצאה, האיש שוחרר מהמעון כשהוא בן 30, ופעל לחידוש קשריו עם משפחתו הביולוגית.
בשנת 2008 הוא הגיש ביחד עם בני משפחתו תביעה בסכום עתק של 40 מיליון שקל נגד המדינה, המעון והאפוטרופוסים שלו. אמו טענה כי בנה "נחטף" על ידי הרשויות, שבכלל אמרו לה שהוא נפטר. הבחור – התובע – טען כי הנתבעים כולם התרשלו באבחון מצבו וגרמו לכך שנאלץ לשהות שנים על גבי שנים במעון, שבו סבל מהתעללות והזנחה.
המחוזי דחה את התביעה נגד המדינה, תוך שהבהיר כי הוכח שהאם – שילדה את התובע בגיל 19 – נטשה אותו וחתמה על מסמכי אימוץ. בנוסף, נקבע כי המדינה נהגה כראוי כאשר לקחה על עצמה את האחריות לדאוג לרווחת התובע.
המחוזי דחה גם את התביעה נגד המעון והאפוטרופוסים השונים שמונו לתובע לאורך השנים, תוך שציין כי לא נמצאה כל הוכחה להתעללות או הזנחה.
התובע לא השלים עם פסק הדין, והגיש ערעור לבית המשפט העליון. הוא חזר על טענתו כי סבל מהתעללות חמורה והוסיף כי המדינה הפרה את חובתה לבדוק את מצבו אחת לשלוש שנים. לו הייתה ממלאת את חובתה – הוא היה משתחרר הרבה יותר מוקדם.
בתגובה, ציינה המדינה כי מצבו של המערער לא השתפר מאז שעזב את המעון, אלא להפך – כיום הוא אינו מצליח להתמיד בעבודתו, סובל מתזונה לקויה, וניתק את קשריו עם משפחתו. בנוסף, לפי ביטוח לאומי המערער כן סובל מפיגור קל ולכן הוא מקבל קצבת נכות.
חשיבות ערכית וציבורית
השופט יצחק עמית החל בהתייחסות לטענת ההתיישנות שהעלתה המדינה עוד בבית המשפט המחוזי, וקבע כי התביעה המקורית אכן התיישנה כיוון שעד להגשתה עברו מעל לשבע שנים מיום שחרורו של התובע. לכן, המחוזי היה צריך לדחות את התביעה ולו מטעם זה בלבד.
למרות זאת, החליט השופט להמשיך ולדון בערעור בעקבות חשיבותו הערכית והציבורית.
"אין לשפוט את המצב בשנות ה-70' וה-80' על פי הסטנדרטים המוכרים לנו כיום", כתב השופט עמית, תוך שהתייחס לשיפור הניכר שחל בטיפול בבעלי מוגבלויות. בזמנו, כתב השופט, שיבוצו של המערער במעון היה הפתרון הטוב ביותר עבורו, ובכל מקרה, לא הוכח שהשהות שם גרמה לו נזק.
ואולם, השופט מצא כי המדינה הפרה את חובתה כלפי המערער בכך שלא בחנה את מצבו מדי שלוש שנים. אלא שהתיישנות התביעה מונעת ממנו לפסוק פיצויים בעניין.
השופט הצר על כך, וציין את אי הנוחות שהוא חש מכך שהמערער יצא "בידיים ריקות". על כן, למרות דחיית הערעור ובאופן חריג ביותר, השופט פסק לזכות המערער הוצאות משפט גבוהות בסך 250,000 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד עופר רון, עו"ד מוטי קראוס
- ב"כ המשיבים: עו"ד דינה דומיניץ, עו"ד תמי גרינברג, עו"ד קרן מרקו, עו"ד ניר ידיד
* עורך דין ערן אבנון ממשרד עוה"ד צבי אבנון ושות' עוסק בדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין