האישה הגישה תביעה לביטול הסכם גירושין וקבלת חלק בדירה שעליה ויתרה בזמנו. ביה"ד דחה את טענותיה: התביעה מתאפיינת בחוסר תום לב
הצדדים נישאו באתיופיה ובמשך השנים נולדו להם חמישה ילדים. בשנת 2006 הגישה האישה תביעה לגירושין בבית הדין הרבני האזורי בחיפה, לאחר שלדבריה סבלה מהתעללות נפשית ופיזית מצד בעלה.
לשאלות על דיני משפחה:
פורום דיני משפחה
הייתה להם דירה, שאותה רכשו עם זכויות של עולים ומענק מותנה, אולם באותה הדירה הייתה בעיניהם בבחינת "מקח רע". כל צד ביקש להיפטר מחלקו והעדיף שהצד השני יקבל את הדירה, שעליה רבצה גם משכנתא.
האישה הכריזה שהיא מוכנה לוותר על הדירה, העיקר להתגרש. הבעל הצהיר שהוא מוכן לתת גט, והאישה תעבור להתגורר עם הילדים בדירה, אך האישה סירבה להצעה, ורצתה להמשיך לגור בדירה שכורה.
בדיון נוסף שנערך כעבור כשנה, הם הגיעו להסכם בו נקבע כי הבעל יקבל את הדירה והאישה תמשיך להתגורר בדירה שכורה, הצדדים יתגרשו והמזונות יידונו בבית משפט לענייני משפחה.
בשנת 2014, לאחר שחלפו יותר משבע שנים, הגישה האישה תביעה לביטול הסכם הגירושין, וביקשה לקבל את החלק בדירה, שטרם הועבר על שם הבעל.
התובעת טענה כי מאחר שלא היה ניתן לרשום בפועל את הדירה, בשל הלוואת "מענק מותנה" שרבצה על הדירה (ורישומה על שמו היה מחייב את תשלום ההלוואה), הרי שלא התקיימה עסקה.
לשיטתה, הנתבע הפר את ההסכם בכך שלא ביצע את הרישום, ועל כן ההסכם בטל.
כמו כן, האישה טענה כי היא זו שנפגעה מכך שהדירה לא נרשמה על שם הבעל, מאחר שבשל היותה בעלת נכס היא לא הייתה זכאית לסיוע בשכר דירה.
בנוסף, לטענתה, לא הייתה מודעת למשמעות ההסכם בעת שחתמה עליו.
הנתבע טען, בין היתר, שההסכם לא חִייב העברה קניינית מושלמת בלשכת המקרקעין.
ללא אחיזה משפטית
שלושת הדיינים – הרב מימון נהרי, הרב יוסף יגודה והרב יצחק רפפורט – הבהירו שבזמנו, הצדדים היו מודעים לבעייתיות בקבלת הדירה, אלא שכנראה שהם לא היו מודעים לערך הנדל"ני העתידי של הנכס, ולכן כל אחד מהם ביקש שלא "לזכות" בדירה.
דרישתה של התובעת כי הדירה תעבור לבעל היא זאת שהתקבלה לבסוף, התובעת הייתה מיוצגת בדיונים, ואף נכחה בהם מתורגמנית. משכך, הסבירו הדיינים, האישה הייתה מודעת למשמעות ההסכם, וחתמה עליו "מתוך רצון גמור".
כמו כן, הדיינים דחו את טענת התובעת בדבר ההשלכות של אי רישום העסקה והפנו אותה לחוק המקרקעין, שלפיו גם בהיעדר רישום קיימת "התחייבות לעשות עסקה", מה גם שהרישום מהווה זכות של הקונה, להבטחת בטחונו.
הדיינים הוסיפו כי העובדה שהתובעת "שתקה" בעוד שהנתבע שילם את המשכנתא במשך שבע שנים, מראה שהצדדים היו מודעים לכך שבפועל הדירה שייכת לנתבע, גם בהיעדר רישום.
"ניתן להניח בצורה וודאית מתוך שתיקתה של האישה, כי זו הסכימה שלא לבצע את הרישום בפועל, על מנת שלא לגרום לנתבע הפסדים ניכרים. סביר להניח כי זאת הייתה הסכמת הצדדים בעת כריתת ההסכם, אלא שלאחר שמחיר הנכס האמיר, חמדה האישה חלק בנכס לא לה, ואז הוגשה התביעה שלפנינו, המתאפיינת בחוסר תום לב ורצון לעשות עושר ולא במשפט", הכריעו הדיינים.
"בית הדין לא מוצא בתביעה שלפניו אחיזה משפטית אף כחוט השערה", סיכמו הדיינים את פסק הדין ודחו את התביעה.
לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד גבי ברנס
- ב"כ הנתבע: עו"ד אורי זטרמן
* עורך דין רמי ביאזי עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין