החברה שזכתה במכרז להקמת חניון ציבורי בתל-אביב נדהמה לגלות שהעירייה מתנגדת להקמתו ולא מוציאה היתר בנייה. היא תבעה את רשות מקרקעי ישראל, שפרסמה את המכרז, על הטעייה וחוסר תום לב, וזכתה חלקית.
רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) פרסמה באפריל 2007 מכרז להפעלת חניון לכלי רכב במגרש ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, לתקופה של חמש שנים.
לשאלות על היתרי בנייה:
פנה ל-עו"ד דיני מקרקעין
במכרז צוין כי על המגרש חלה תכנית בנייה של עיריית תל אביב שאינה מאפשרת הקמת חניון, אולם רמ"י פועלת לקידום העניין. עוד צוין כי האחריות לקבלת האישורים לשימוש במגרש תוטל על זוכת המכרז.
כעבור חודשיים, קיבלה חברת הנדל"ן "צוקית" הודעה כי זכתה במכרז, וחתמה על הסכם הרשאה עם רמ"י להפעלת החניון. תמורת ההרשאה "צוקית" שילמה לרמ"י 1.4 מיליון שקל.
לאחר חתימת ההסכם החלה החברה לבצע פעולות הכשרה של המגרש, אך הן בוצעו ללא היתר בנייה ולבקשת העירייה, הופסקו בצו בית משפט.
באוגוסט 2008 הגישה החברה בקשות לרישיון עסק ולהיתר בנייה, אך הן נדחו ולמעשה, בישיבה שנערכה עם יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ונציגים מרמ"י, הומלץ שלא להקים את החניון במגרש. בשלב זה פנתה החברה לרמ"י בטענות על כך שפרסמה מכרז שלא ניתן לממשו ואף לא סייעה לה בקבלת ההיתר, אך טענותיה לא הניבו תוצאה כלשהי. לכן, בספטמבר 2009 פנתה החברה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב.
לטענתה, רמ"י הטעתה אותה והתנהגה בחוסר תום לב ועליה לפצות אותה. לדבריה על רמ"י לשלם לה פיצויי קיום (פיצוי על הכסף שהייתה מכניסה לו הייתה מעמידה חניון) של 7.75 מיליון שקל, סכום המשקף לפי חישוביה את ההכנסה הצפויה מתפעול החניון. לחלופין, היא תבעה פיצוי של 2.1 מיליון שקל עבור הוצאותיה לקראת מימוש הזכייה.
רמ"י טענה שמדובר במקרה של הבנת הנקרא. לשיטצה, לפי החוזה התובעת אינה זכאית לפיצויי קיום, מכיוון שלא ניתן לדרוש פיצוי בגין הפסד רווח, שלא ניתן היה לזכות בו מלכתחילה.
לדבריה, בעת פרסום המכרז, היא לא סברה שתהיה בעיה להקים במתחם חניון, מה גם שהתובעת חתמה על תצהיר, לפיו בדקה את מצבו הפיזי והמשפטי של המגרש ומצאה אותו מתאים למטרת ביצוע החוזה.
בנוסף, ציינה רמ"י כי התובעת היא זו שהחליטה לבנות ללא היתר והיא אינה זכאית להחזר הוצאות עבור פעילות בלתי חוקית.
ידעה מראש
סגן הנשיא השופט ד"ר עודד מודריק קבע כי אין מחלוקת על כך שהאחריות לפרסום מכרז המציע לציבור "אוצר שאינו שווה פרוטה" מוטלת על עורכת המכרז.
השופט קבע כי רמ"י הייתה מודעת לבעייתיות של המגרש ולהתנגדות העירייה, אך "עצמה עיניים" והסתירה את המידע מהמשתתפות ואף הסתירה את פרסום המכרז מהעירייה מחשש שתסכל אותו.
השופט הבהיר כי משתתף במכרז רשאי להניח שהרשות בדקה את הנתונים לפני פרסומו, אך עם זאת, ייחס לנתבעת 25% מהאחריות, שכן לדבריו, אילו הייתה עורכת בדיקה ראויה הייתה יכולה להימנע מהגשת ההצעה.
אף השופט קיבל את טענת רמ"י כי התובעת לא זכאי לפיצוי על פעילות לא חוקית או על הגילוי שהחוזה אינו בר-מימוש, הוא סבר כי התנהלות רמ"י מצדיקה פיצוי כלשהו.
משכך, הוא החליט כי העילה לפיצוי היא אבדן ההזדמנות של התובעת לקיים את החוזה והחזר דמי ההרשאה. בסך הכל חויבה רמ"י ב-1,981,270 שקל, בתוספת הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד משה אלפסי, עו"ד גיל שקד, עו"ד שירה אלימלך
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דוד גוטמן
* עו"ד רונן שחר ממשרד שחר-רוזנשטיין עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין