תביעת גירושין תמימה הביאה את בית הדין הרבני להתחקות אחר עברה היהודי של האישה, שעלתה מרוסיה בשנות ה-90. כך הסתבר לו כי רבנות כפר סבא לא בדקה טרם הנישואים את יהדות האישה. בעקבות זאת, הבהיר ביה"ד כי עד שלא יוכח אחרת, יהדותם של האישה ושני ילדיה מוטלת בספק.
בשנת 2006 נרשמו בני זוג לנישואין ברבנות כפר סבא והתחתנו. במהלך השנים נולדו להם שני ילדים, אך כעבור שמונה שנות נישואין, ביקשו בני הזוג להתגרש וביקשו מבית הדין הרבני האזורי בנתניה שיאשר את הסכם הגירושין ביניהם.
לשאלות בענייני התרת נישואין:
פנו ל-עו"ד משפחה
במסגרת דיון שנערך בינואר 2014, ציין אב בית הדין, הרב שלמה שפירא, כי אין בפניו שום מסמך המוכיח שהאישה באמת יהודייה. במצב כזה, הוא הבהיר, לבית הדין אין סמכות להתיר נישואין.
עם זאת, הרב החליט להוציא פס"ד לגירושין וגט למקרה שיוכח כי האישה יהודייה, במקביל הוא הזמין את מסמכי הנישואין של הזוג. אלא שלחרדתו התגלה כי רבנות כפר סבא פעלה בניגוד מוחלט לתקנות רישום הנישואין ואישרה את יהדותה של האישה על סמך הצהרה בלבד, ללא ראיות נוספות ומבלי לבדוק זאת לעומק כמחויב כשמדובר בבן זוג שעלה מחו"ל.
בית הדין מתח ביקורת חריפה על הרב שרשם את הנישואין בפרט לנוכח העובדה שהורי האישה לא נישאו ברבנות מוכרת.
כעבור ארבעה חודשים, במהלך דיון בבית הדין, טענה האישה כי אין בידיה מסמכים כלשהם להוכחת יהדותה. היא סיפרה כי עלתה מרוסיה ב-1990, כשהייתה בת 14 עם אמה המנוחה ואביה, שעימו אינה בקשר ושסבתה הייתה יהודיה והמשפחה נהגה לציין את חג הפסח ולהדליק נרות עוד כשהייתה ברוסיה.
אלא שבית הדין לא האמין לה, וציין כי הדלקת נרות הוא מנהג שהתחדש בדור האחרון ובוודאי שלא היה נפוץ ברוסיה. בד בבד הוא ציין כי שמות הורי האישה הם שמות נוכריים מובהקים.
מכאן, תהה בית הדין כיצד משרד הפנים אפשר לאישה לעלות ארצה, והזמין את תיקי המשרד במטרה לגלות ראיה ליהדותה.
בבדיקת התיקים התגלו מסמכים רבים המעידים על יהדות האב. לעומת זאת, לא נמצאו מסמכים המעידים על יהדותה של אם האישה. עוד התגלה כי ב-2006, לאחר שאמה נפטרה, אביה חזר לרוסיה ונישא בשנית לנוצרייה, שלאחר מכן ביקש להביא אותה ארצה תוך שהצהיר כי אם בתו אינה יהודייה.
ההליכים הללו גם הובילו את משרד הפנים לפנות לאישה בדרישה שתשנה את הרישום בתעודת הזהות שלה מ"יהודייה" ל"בת של יהודי".
ישליך גם על הילדים
למראה הממצאים הללו קבע הרב שפירא כי אינו יכול לאשר את יהדות האישה, ומכאן שנישואיה לבעלה היהודי נעשו ללא סמכות כך שאין צורך בגירושין או בהתרת הנישואים בבית המשפט לענייני משפחה. בכך חסך לזוג בית הדין את הצורך לבצע גירושין ובנוסף האשה לא תיקרא גרושה אלא רווקה וכך גם הבעל. בהקשר לגורל הילדים, פסק בית הדין כי ברגע שיימצא שהאם לא יהודיה – הדבר ישליך גם על יהדותם. כלומר, הילדים לא ייחשבו ליהודים.
בסופו של דבר בית הדין הוציא תעודת גירושין שבה נכתב כי האישה אינה רשאית להינשא ליהודי אחר כל עוד לא תוכח יהדותה, והורה על רישומה ברשימת מעוכבי החיתון.
הרבנים אברהם מייזלס ורפאל י' בן שמעון הצטרפו למסקנות הרב השפירא.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה
* עו"ד אורי צפת עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין