צעיר אתיופי הואשם בתקיפה על לא עוול בכפו, השופטת: המשטרה היא שתקפה

המשטרה עצרה צעיר אתיופי רק כיוון שישב עם "חבורה של אתיופים בעייתיים" והגישה נגדו כתב אישום. ביהמ"ש קבע: התנהלות לא הגונה, לא חוקית וחסרת רגישות. הצעיר זוכה מטעמי צדק.

התנהלות המשטרה בפרשה, שבה הכריע בית המשפט לאחרונה, מעידה אולי על הסיבה לזעקת בני העדה האתיופית על אפליה גסה.

הפרשה החלה באחד מלילות הקיץ החמים של חודש אוגוסט 2011, כאשר בשעה ארבע לפנות בוקר, בעת סיור שגרתי של שוטר ושלושה מתנדבים בפרדס חנה, נשמעה מוזיקה חזקה מאחורי בית הכנסת הגדול בעיר, שנבעה מפג'ו לבנה, שבסביבתה ישבו כ-25 בני נוער ממוצא אתיופי.

זקוקים לייעוץ בנושאים פליליים?

פנו ל - עו"ד פלילי

השוטר ניגש לחבורה, ודרש מצעיר שישב לבד בצד להזדהות. כשהוא סרב, הודיע לו שהוא מעוכב. הצעיר נבהל וברח, ושני מתנדבים רדפו אחריו והורו לו לעצור. כשעצר, אזקו אותו וריססו אותו בתרסיס פלפל לאחר שאיימו עליו שזה מה שיקרה אם לא יירגע. השוטר והמתנדב הנוסף הגיעו והעבירו את הצעיר לניידת, בעודו משתולל, ולקחו אותו לתחנת המשטרה.

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בחדרה יוחסו לצעיר, בין היתר, עבירות של תקיפה, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

הנאשם טען שהעיכוב והמעצר לא היו חוקיים. לטענתו, המקרה שלו אינו חריג אלא מייצג בעיה חברתית שממנה סובלים יוצאי אתיופיה, ששוטרים רואים בהם "חבורה של אתיופים בעייתיים", כפי שאמר אחד המתנדבים. 

לטענתו, הוא לא היה חשוד בביצוע עבירה כלשהי ולכן לא היתה סמכות לדרוש ממנו להזדהות, על אחת כמה וכמה לרדוף אחריו ולהשתמש בכח בלתי סביר. במקום להתרכז במוסיקה הרועשת, בחרו להתרכז בו על לא עוול בכפו. הוא הוסיף שנלחץ וברח מהמקום מהחשש שיתפרו לו תיק.

המאשימה טענה שהיה חשד סביר לעיכוב, לנוכח השעה המאוחרת, המוסיקה הרועשת והרושם כי הצעירים שתויים. 

גם אם לא היה חשד סביר, טענה המאשימה, היתה לשוטרים סמכות לבקש מהנאשם להזדהות הואיל והפריע לסדר הציבורי. בכל אופן, התנגדותו למעצר היתה אלימה ולא מידתית, כאשר מלבד ההשתוללות הוא גם תפס באשכיהם של השוטר ואחד המתנדבים.

הנאשם הכחיש שתפס באשכים כלשהם והסביר שהיה בפאניקה והתנהג כמו חיה פצועה לאחר שרוסס בפלפל. לסיכום, טען הנאשם שהתנהלות המשטרה באירוע היא מחדל ונגועה באפליה וגזענות.

תחושת הצדק נפגעה

השופטת טל תדמור-זמיר זיכתה את הנאשם לאחר שקבעה כי לא היה לשוטרים יסוד סביר לחשוד שעבר עבירה.

השופטת סברה שלשוטרים לא הייתה עילה לעכב את הנאשם או לפעול למען "הסדר הציבורי" שכן הגיעו למקום על דעת עצמם. ואם אכן הגיעו על מנת לטפל ברעש, תמהה, מדוע לא ביררו למי שייך הרכב שממנו בקעה המוסיקה במקום להיטפל לנאשם שישב בצד?

לדעת השופטת, התנהגות הנאשם לא הייתה בלתי סבירה וכל מעשיו היו חלק אינטגרלי מהתגוננות מפני עיכוב ומעצר לא חוקיים. יתרה מכך, לא הוכח שהנאשם אחז באשכים או איים על מישהו וריסוסו בפלפל הוא בגדר תקיפה.

משכך, השופטת קבעה שמשטרת ישראל פעלה בחוסר הגינות ולכן קמה לנאשם הגנה מן הצדק. היא ציינה כי אופן הטיפול בתיק מעלה תמונה עגומה של חוסר רגישות מופגן ללא סיבה, תוך הפרה בוטה של זכויות הנאשם. תפקיד משטרת ישראל הוא לאכוף את החוק, לשמור ולהגן על הציבור, וראוי שתהנה מאמון הציבור על כל גווניו ועדותיו, סיכמה השופטת את החלטתה.

• ב"כ המאשימה: עו"ד יניב זוהר
• ב"כ הנאשם: עו"ד גדעון קוסטא

* עו"ד אושרי בן ישי עוסק במשפט פלילי

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין