צוות בית האבות "עמל ירושלים" החליט לנסות ולגמול קשישה מצינור ההזנה. אלא שכעבור מספר שבועות האישה התמוטטה בחדר האוכל, ונפטרה. בית המשפט קבע שהצוות התרשל ופסק לטובת בתה ועיזבונה פיצוי בסך 142 אלף שקל.
במשך שנים סבלה הקשישה מבעיות רפואיות שונות, ביניהן בעיית בליעה כרונית, שבעקבותיה נאלצה לקבל מזון דרך צינור הזנה.
לאחר שלקתה בדלקת ריאות, אושפזה הקשישה בבית החולים "שערי צדק" שבירושלים, ובנובמבר 2010 הועברה לבית האבות הסיעודי "עמל ירושלים".
נפגעתם ממחדל רפואי?
פנו ל-עו"ד רשלנות רפואית
כעבור שנה חל שיפור במצב הקשישה והצוות החליט לנסות לגמול אותה מצינור ההזנה ולהאכיל אותה דרך הפה, תחת השגחה. אלא שמספר שבועות לאחר מכן, האישה התמוטטה בחדר האוכל של בית האבות. אמבולנס של מד"א הוזעק למקום ופינה אותה לבית החולים "הדסה", שם נאלצו לקבוע את מותה.
לא בוצעה בקשישה נתיחה שלאחר המוות וסיבת מותה לא נקבעה אולם בתה הייתה בטוחה שהיא מתה מחנק והאשימה בכך את בית האבות.
במרס 2012, היא הגישה בשמה ובשם עזבון אמה תביעה לבית משפט השלום בירושלים, ודרשה מבעלת בית האבות פיצויים עבור כאב, סבל וקיצור תוחלת חייה של אמה.
היא טענה שהחלטת הצוות לגמול את אמה מצינור ההזנה הייתה שגויה ושבית האבות התרשל בכך שלא פיקח עליה כראוי בעת האכילה.
הנתבעת טענה כי כלל לא הוכח שהמנוחה נפטרה משאיפת מזון. העובדה שכשהתמוטטה נמצא מזון בפיה אינה בהכרח מעידה על חנק וייתכן שלקתה בשבץ מוחי או אירוע לבבי וכדומה.
לדבריה, הניסיון להאכיל את המנוחה דרך הפה היה מוצדק לנוכח השיפור שחל במצבה, ונעשה בפיקוח ראוי.
אם בכל זאת ייקבע שהיא צריכה לשלם פיצויים, ביקשה הנתבעת להתחשב בכך שתוחלת החיים של המנוחה עמדה על מספר חודשים בלבד, בהיותה חולת לב וסוכרת שעברה מספר אירועים מוחיים.
מדוע נפטרה?
בפתח דבריו ציין סגן הנשיא השופט אברהם רובין, כי האיסור להאכיל את המנוחה דרך הפה לא היה מוחלט, וכי לנוכח השיפור במצבה, החלטתו המקצועית של בית האבות לנסות ולגמול אותה מצינור ההזנה הייתה סבירה. ואולם, ניסיון ההאכלה לא בוצע כראוי, שכן בית האבות לא הוכיח שהמנוחה הייתה תחת השגחה בזמן האכילה.
מאחר שלא בוצעה נתיחה לאחר המוות וגם לא זומנו לעדות אנשי הצוות שטיפלו במנוחה לאחר ההתמוטטות, הסתמך השופט על עדויות התובעת ועל סמיכות הזמנים בין תחילת נסיונות האכילה לבין מות המנוחה, וקבע שהשתכנע ברמה הדרושה במשפט אזרחי, כי המנוחה מתה כתוצאה משאיפת מזון.
מכאן שהוכח קשר סיבתי בין רשלנות הצוות למות המנוחה והשופט ניגש לאמוד את סכומי הפיצוי. בין השאר התייחס השופט לסוגיית תוחלת החיים, והחליט להעמיד אותה על מספר שנים בודד לאחר שקבע שתוחלת החיים של המנוחה אכן הייתה קצרה משמעותית מזו הצפויה לאדם בריא בגילה.
לבסוף, חייב השופט את הנתבעת לשלם לבת ולעיזבון פיצוי של 130 אלף שקל עבור כאב, סבל וקיצור תוחלת החיים. בנוסף נפסקו עוד 12,000 שקל עבור הוצאות הקבורה ושכ"ט עו"ד בסך 33,512 שקל.
* עוה"ד ד"ר ערן אגו והילה בועז-גבאי עוסקים ברשלנות רפואית ודיני נזיקין
** הכותבים לא ייצגו בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין