ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל תביעתה של צעירה שנולדה לפני 25 שנה בבית החולים "רבקה זיו" שבצפת ומאז סובלת מנכות קשה. השופט השתכנע כי בנסיבות המקרה, ולפי הפרקטיקה של אותה עת, צריך היה ליילד אותה בניתוח קיסרי ולא בלידה רגילה.
התביעה הוגשה נגד המדינה על ידי הצעירה והוריה.
בשנת 1991 הגיעה האם לאחר ירידת מים. אחרי בדיקות וצילומים, הוחלט לבצע לידת עכוז נרתיקית, כלומר לידה שבה האיבר האחרון שיוצא הוא הראש.
לייעוץ בתביעות רשלנות רפואית:
עורך דין רשלנות רפואית
הגוף שוחרר ולמשך מספר דקות הראש נתקע והיה קשה לשחרר אותו, דבר שכנראה גרם לאובדן של חמצן. הצוות נאלץ למשוך את הידיים בכח, כנהוג במקרים שכאלה.
לאחר הלידה בוצעה בתובעת החייאה על ידי מפוח יד וחמצן. היא אובחנה כסובלת מהיפוטוניה כללית (חולשת שרירים) פגיעה במקלעת העצבים ושיתוק באחת מזרועותיה, ונשארה בטיפול נמרץ למשך שבועיים.
מומחים נוירולוגים מטעם הצדדים הסכימו כי נכותה הרפואית של התובעת נאמדת ב-40% משמאל ו-20% מימין.
המחלוקת המכרעת הייתה באיזה מצב היה העובר (כלומר התובעת) לפני הלידה – האם במצב עכוז "שלם", כפי שטענה המדינה (ושאינו מחייב ניתוח קיסרי לפי הפרקטיקה באותה עת), או שמא במצב עכוז "בלתי שלם" ("עכוז רגליים"), כטענת התובעים.
התובעים טענו, בין היתר, כי צריך היה לבצע ניתוח קיסרי, בשל מצג העובר המורכב והבעייתי והיסטוריה קשה של האם (מספר הריונות הסתיימו באסונות), ואי ביצועו מהווה רשלנות.
הם טענו כי מנהלת מחלקת יולדות בבית החולים קיבלה את ההחלטה הרשלנית ליילד את האם בלידה נרתיקית על סמך צילום רנטגן בלבד, שפרשנותו הייתה שנויה במחלוקת וסתרה את ממצאי הבדיקות הגניקולוגיות.
המדינה טענה מנגד כי בזכות המיומנות של הצוות הרפואי חייה של התובעת ניצלו. לגישתה, בשנת 1991 לא הייתה כל הוראה נגד יילוד וגינאלי במצב של האם, ולא הייתה כל רשלנות בניהול הלידה.
לא האמין למדינה
השופט ד"ר מנחם רניאל ניתח את חוות הדעת הרפואיות ועדויות הצדדים, והגיע למסקנה שניתן וצריך היה למנוע את נזקי הלידה של התובעת על ידי ניתוח קיסרי.
ראייה שהייתה יכולה לשפוך אור על העניין הייתה צילום הרנטגן. אלא שהמדינה לא סיפקה אותו, בטענה שמחובתה לשמור מסמכים עשר שנים בלבד.
בהקשר זה השופט ציין כי "אין ראיות שצילום הרנטגן בוער כדין, וספק רב בעיני אם הוא אכן בוער, ולא נמצא עדיין במשמורת עבור בית החולים. בית החולים הפר את חובתו על פי הדין בכל הנוגע להליך הביעור ולאיתור צילום הרנטגן. ונגרם לתובעים נזק ראייתי", כתב השופט.
לבסוף, השופט פסק כי "בזמנים הרלוונטיים לתביעה, דהיינו בשנת 1991, הפרקטיקה הנוהגת במקרה של מצג עכוז רגליים הייתה להפנות לניתוח קיסרי, ולא לבצע לידה נרתיקית כפי שנעשה במקרה דנן. לפיכך, אי-ביצוע ניתוח קיסרי לאם מהווה התרשלות מצד בית החולים", פסק השופט.
לאחר חישוב הנזקים, השופט פסק לתובעת פיצוי בסך כשלושה מיליון שקל, מהם נוכו תגמולי ביטוח לאומי בסך כ-400,000 שקל, כך שהפיצוי הסופי עמד על כ-2.6 מיליון שקל, בין היתר בגין הפסדי שכר וכאב וסבל. יש לציין כי חלק ניכר מהפיצוי (כמיליון שקל), נפסק עבור עזרה לעתיד, וזאת משום שהתובעת לא יכולה לבשל או לנקות בעצמה, ואפילו לא להתלבש או לחפוף את הראש.
הנתבעת אף חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כ-306,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד א. הרמן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד א. בהט
* עורך דין שגיא דותן עוסק ברשלנות רפואית
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין