התלמיד, כיום כבר בן 31, נאלץ לעבור ניתוח גב ונותר עם נכות משמעותית שהקשתה עליו לעבוד. לאחרונה זכה בתביעה שהגיש נגד המורה ובית הספר ועל השניים הוטלה האחריות לנזקיו.
האירוע התרחש בשנת 1998. מורה בבית ספר במזרח ירושלים ביקש משלושה מתלמידיו בני ה-15, ששיחקו בחצר בית הספר, לסייע לו להזיז רכב שחסם את רכבו.
לייעוץ בנושא נזקי גוף:
פנה ל- עו"ד דיני נזיקין
השלושה נענו לבקשתו אך במהלך הזזת הרכב נפגע אחד מהם בגבו, וכעבור שבועיים, לאחר שחלה החמרה במצבו, סיפר לאביו על האירוע.
אביו של הנער פנה למנהל בית הספר ועדכן אותו במתרחש. מאחר שנראה כי בית הספר התעלם מהמקרה, עתר הנפגע לבית משפט השלום בירושלים, בבקשה לחייב את המורה ובית הספר בתשלום פיצויים על נזקיו.
לטענת התובע, לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים נסע לירדן והוסמך כעורך דין ברשות הפלסטינית. עם שובו ארצה, מצבו הרפואי הוחמר, ובשנת 2006 עבר ניתוח גב ולא היה מסוגל לעבוד במשך שנה.
ב-2008 החל לעבוד במקצועו אך עקב כאבי גב הקשו עליו לשבת משך זמן רב מול מחשב. לטענתו, בסופו של דבר פוטר לאחר שהחסיר ימי עבודה רבים בשל כאביו.
התובע צירף לתביעתו חוות מומחה שקבעה כי נגרמה לו נכות צמיתה בשיעור של 25%.
המורה לא הגיש כתב הגנה. העמותה שמנהלת את בית הספר התגוננה בטענה שהתובע נפצע לאחר שעות הלימודים, ולפיכך את האחריות לאירוע יש לייחס למורה בלבד. לטענתה, היא אינה אחראית למקרה בו עובד שלה פועל לטובתו האישית, וגם לתובע יש חלק באשמה, שכן היה עליו להפעיל שיקול דעת ולסרב לבקשת המורה.
העמותה צירפה חוות דעת נגדית שקבעה כי הנכות של התובע עומדת על 20% בלבד.
סמך על "המבוגר האחראי"
השופטת שושנה ליבוביץ קבעה כי המורה התרשל בכך שחשף את התובע לסיכון בלתי סביר, וכי היה עליו לצפות את האפשרות שבקשתו תגרום לתובע נזק גוף.
אלא שלא רק המורה אחראי אלא גם העמותה. לשיטת השופטת, בתור מעסיקה יש לה אחריות על פעולות המורים בתחומי בית הספר, בין אם מדובר בפעולות הקשורות לבית הספר ובין אם לאו.
בנוסף, השופטת סירבה להטיל חלק מהאשמה על התובע, שהיה בסך הכל תלמיד צעיר שסמך על שיקול דעתו של המורה, שנתפס מבחינתו כמבוגר האחראי.
השופטת החליטה להעמיד את נכותו של התובע על שיעור האמצע בין שתי חוות הדעת – 22.5%, ובתוך כך קיבלה את טענתו כי הפגיעה בגבו גרמה לו לסטות ממסלולו התעסוקתי ומקשה עליו לעבוד בעבודה משרדית.
מכאן, קבעה השופטת כי נכות התובע פגעה בכושר ההשתכרות שלו, ועל סמך קביעה זו ובהתחשב בגילו (31) ובשכר הממוצע במשק (9,129 שקלים), חייבה את הן את המורה והן את בית הספר לפצות את התובע בסכום כולל של כ-750 אלף שקל עבור הפסדי הכנסה ופנסיה, אובדן זכויות סוציאליות והוצאות רפואיות. בנוסף חויבו הנתבעים בשכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובע: עו"ד מוחמד דחלה
- ב"כ הנתבעת: עו"ד רמי עותמאן, עו"ד הילה שבתאי
* עו"ד יצחק נאורי ממשרד עו"ד שרעבי, נאורי, סנדלר עוסק בתביעות נזקי גוף וביטוח.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין