חייל משוחרר שעבד בלילות בחנות הנוחות YELLOW, היה קורבן לשני מעשי שוד מזוין בהפרש של שבועיים בלבד ונותר עם פוסט טראומה. ניסיון החברה לחסוך במיגון יעלה לה ביוקר.
עם שחרורו מהצבא, החל הצעיר לעבוד בחנות YELLOW שבתחנת הדלק פז באזור חיפה, במסגרת "עבודה מועדפת". ביולי 2005, במהלך משמרת לילה, שלושה רעולי פנים שהגיעו לחנות הצמידו נשק לצלעותיו, היכו אותו בחזה, שדדו את החנות ונעלו אותו במחסן.
המעסיק לא שמר על בטיחות בעבודה?
פנה ל- עורך דין תאונות עבודה
לאחר שחולץ על ידי המשטרה, מעסיקו של העובד הגיע לחנות, ניסה להרגיעו והבטיח כי ידאג להסדיר במקום תאורה, מצלמות אבטחה וסורגים. ואכן, כבר בלילה שלמחרת הוצב בתחנה מאבטח חמוש במשמרות הלילה, אולם לאחר כשבועיים שקטים עבודתו הופסקה.
ימים ספורים לאחר מכן, שוב הגיעו רעולי פנים במהלך משמרת לילה. העובד, ששהה בחנות כשהדלת נעולה, הבחין בהם לאחר שדפקו על הדלת כשברשותם אקדח. העובד פעל בהתאם להוראות הבטיחות החדשות שניתנו לו על ידי המנהל: רץ לרוקן את הקופה, נעל את עצמו במחסן החנות ודיווח למשטרה על השוד.
לטענת העובד, בזמן שהמתין להגעת השוטרים, החמושים פרצו לחנות, דפקו בחוזקה על דלת המחסן וניסו לפרוץ אליו והוא חש סכנה ממשית לחייו. לדבריו, לאחר השוד השני הוא לא הצליח לשוב לעבודתו והחל לסבול מתחושות קשות ומסיוטים. הוא הופנה לטיפול נפשי בבי"ח טירת הכרמל, שם הומלץ על טיפול נוגד דיכאון.
בתביעה שהגיש ביוני 2011 לבימ"ש השלום בחיפה נגד "פז" ומנהל התחנה, טען העובד כי נגרמה לו נכות פוסט טראומתית והוא אינו מסוגל להתקדם בקריירה. לדבריו, הנתבעים סיכנו את חייו כשלא סיפקו לו אמצעי הגנה הולמים גם לאחר השוד הראשון, ועליהם לפצותו על הנזק שנגרם לו.
הנתבעים טענו כי עשו ככל יכולתם כדי להגן על העובדים, אך לא ניתן היה למנוע את מעשי השוד. הם התקינו בחנות לחצן מצוקה, מצלמות אבטחה, הדריכו את העובדים כיצד להתנהג במהלך שוד והורו להם לפתוח את דלת החנות רק באמצעות שלט רחוק.
לדבריהם, אף על פי שהמשטרה לא מצאה פגמים בהתנהלותם לאחר השוד הראשון, הם החליטו להציב מאבטח והורו על התקנת סורגים על מנת להגביר את תחושת הביטחון של העובדים. מומחה רפואי מטעמם קבע, כי התובע סבל מנכות זמנית מועטה בלבד וכיום לא נותרה לו נכות.
במהלך שמיעת העדויות התברר כי זו לא הפעם הראשונה שבה קורים אירועים מעין אלו וכבר שנה לפני כן אירע שוד מזויין בתחנה.
רצו לחסוך בעלויות
השופטת אילת דגן שוכנעה שהנתבעים היו מודעים לסכנה החמורה שבעבודה בתחנה בלילה. למרות זאת, משיקולי חיסכון, הם ראו לנכון לשבץ רק עובד אחד בלילה ולסכן את חייו. "מבחינת אינטרס הציבור, החזקת חנות נוחות 24 שעות אינה פעולה בעלת חשיבות ערכית שהחברה צריכה לקדם במחיר סיכון אנשים, אלא פעילות עסקית להפקת רווחים לבעליו", כתבה השופטת בפסק הדין.
היא הוסיפה, כי אמצעי ההגנה שסיפקו הנתבעים לעבוד אינם מספיקים: לחצן מצוקה נמצא רק בצמוד לקופה, מצלמות האבטחה לא מכסות את האזור כולו, את הדלת הנעולה ניתן לפתוח בקלות, המאבטח הועסק למשך פחות משבועיים והסורגים נותרו בגדר רעיון בלבד.
משחשפו את התובע לסיכון ונמנעו מלשאת בעלויות הכרוכות בכך, קבעה השופטת, על הנתבעים לשאת בתוצאות: הם יפצו את התובע ב- 324,341 שקלים, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 76,540 שקל והוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד ר. נחשון
- ב"כ הנתבעים: עו"ד א. שור
* עו"ד נטע כהן עוסקת בדיני נזיקין
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין