האיש ניסה תחילה להסתיר את פציעתו כדי לא לפגוע בפרנסתו, אך ממונה הבטיחות במפעל התעקש שיטפל בעצמו, מה שהוביל לאשפוז של מספר חודשים. לאחרונה, הטיל בית המשפט את האחריות לפציעה על המפעל, אף שלאחר ביקור במקום החמיא לו על הסדר, הניקיון ושלטי האזהרה לעובדים.
לפני כשש שנים פינה הפועל, כיום בן 68, משטחי עץ שבורים ממשטח העבודה שלו במפעל של חברת "טוטנאור" שבבית שמש. תוך כדי הזזתם, הוא נפצע ברגל שמאל, אולם לא ייחס לכך חשיבות ורק בחלוף חמישה ימים פנה לטיפול רפואי.
נפגעתם בתאונת עבודה?
פנו ל-עורך דין תאונות עבודה
כחודש לאחר המקרה, הבחין ממונה הבטיחות במפעל כי הפועל גורר את רגלו, וביקש ממנו להרים את המכנסיים. הפועל סירב, ורק לאחר מסכת שכנועים הסכים להציג את הפצע מאותה פגיעה.
הממונה, שראה כי מדובר בפצע חמור, הורה לפועל לפנות לקבלת טיפול רפואי, מה שהוביל לאשפוז ממושך של כארבעה חודשים. למרבה הצער, לאחר התאונה, וללא קשר אליה, התגלו אצל התובע מחלות נוספות, אשר ביחד עם הפגיעה ברגל, מנעו ממנו לשוב לעבודה.
בשנת 2012 הגיש הפועל תביעה נגד "טוטנאור" וחברת הביטוח שלה "הראל" לבית משפט השלום בחיפה, בה ביקש פיצוי עבור הנזקים שנגרמו לה עקב התאונה, כמו אובדן שכר, סבל וכאב, והוצאות רפואיות. בהקשר לסוגיית השכר הוא טען כי אלמלא פציעתו, הייתה לו אפשרות לעבוד כנהג משאית עד גיל 75.
מנהל העבודה וממונה הבטיחות של החברה הרעיפו שבחים על התובע, אך דחו את הטענה לפיה נפגע ממשטחי עץ כלשהם, שכן במחלקה בה עבד התובע כלל לא קיימים משטחים כאלה.
בינתיים, ביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה, והחל לשלם לתובע תגמולים. בנוסף, במהלך הדיון, אחד מנציגי המפעל הודה שייתכן כי הושארו עצים שבורים על משטח העבודה של התובע.
"בלתי נמנע"
השופטת רויטל באום ערכה ביקור במפעל ובסביבת העבודה של התובע, וציינה את העובדה שמדובר במקום מסודר ונקי ביותר, הכולל שלטי אזהרה בנושאי בטיחות.
עם זאת, השופטת מצאה שבאזור הצר בו עבד התובע כן היו משטחי עץ שבורים, וציינה כי כמעט בלתי נמנע שהזזתם תביא לפגיעה.
"בשים לב לעובדה כי התובע הוא פועל פשוט בלבד, שאינו ממקבלי ההחלטות הבכירים במפעל, התובע עשה כל שיכול היה לעשות, כדי לבצע את העבודה שהוטלה עליו ע"י המפעל, בתנאים עליהם הייתה למפעל שליטה עליהם", כתבה השופטת וקיבלה את גרסת התובע לאירועים.
לפיכך, קבעה השופטת כי האחריות המלאה לאירוע מוטלת על הנתבעות.
בשלב זה החלה השופטת להעריך את נזקיו של הפועל, שהועמדו על 365,000 שקל עבור הפסדי שכר לעבר, כאב וסבל, והוצאות רפואיות. עם זאת, השופטת דחתה את בקשתו לפיצוי עבור אובדן שכר עתידי, בהתחשב בכך שעבר את גיל הפרישה ולא הוכיח כי הייתה לו אפשרות לעבוד כנהג משאית.
לאחר ניכוי התגמולים שקיבל התובע מביטוח לאומי בסך 173,000 שקל, הורתה השופטת לנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לו 190,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורכת דין קרן מרץ עוסקת בנזקי גוף
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.