עובד של מכון התקנים ערך ביקורת במשרד הביטחון וגילה שם ליקויים בעבודות החשמל. במכתב שהוציא בנושא למנהלו הוא מתח ביקורת חריפה על מבצעי העבודה והטיל ספק ביושרם האישי. בית המשפט חייב את המכון לפצות אותם בעקבות הפגיעה בשמם הטוב.
לפני שלוש שנים שכר משרד הביטחון את שירותיה של חברת הנדסת החשמל "ברבש, אורלן" לביצוע עבודות חשמל במבנה של מחנה צה"ל בסמוך למכבים-רעות.
הפרויקט בוצע על ידי החברה, תחת השגחה של עובד משרד הביטחון ושל מהנדס ובודק מוסמך בתחום החשמל.
נפגעתם עקב הודעה פוגענית?
פנו ל-עורך דין לשון רע
לאחר סיום העבודות, הזמין המשרד את מכון התקנים הישראלי שיוודא כי העבודות בוצעו בהתאם לתקנים.
עם סיום הבדיקה שלח הבודק מטעם המכון דואר אלקטרוני למנהלו, בו מתח ביקורת חריפה על איכות העבודות, וכתב, בין היתר, ש"יש מקום לבצע בדיקה מעמיקה על רצף של כשלים וחריגות מדרישות", כי "לא יתכן שארגון אשר מחזיק בתעודת המכון – ועוד צהל פועל בניגוד לחוק", וכן על התרשמותו שעובד משרד הביטחון אישר את המתקן "למרות החריגות מתקנות החשמל ואי עמידה בתקנים רשמיים מחייבים – יד רוחצת יד".
הודעה זו – שהועברה על ידי המנהל למשרד הביטחון ולחברת ההנדסה – הייתה מושא לתביעת לשון הרע שהוגשה בשנת 2014 בידי החברה, מנהליה, ושני העובדים שהשגיחו על העבודות (המפקח מטעם משרד הביטחון והמהנדס).
התובעים דרשו פיצוי בסך כולל של 400,000 שקל. לטענתם, ההודעה הציגה אותם כבעלי מקצוע לא אמינים, רשלנים, וכאלו שמוטב כלל לא להתעסק עמם. עוד הם טענו כי בהודעה יוחסו להם מעשים פליליים ופעילות בניגוד לחוק – אף שאין בדברים אלה שמץ של אמת.
המכון ביקש לדחות את התביעה, בטענה שעובדיו (הבודק ומנהלו) פעלו בתום לב וקיימו את חובתם המקצועית. תפקידם היה לערוך ביקורת, וההודעה כללה דיווח אמת על הליקויים הרבים שנמצאו במבנה.
לא כל ביקורת היא לגיטימית
השופט רונן אילן הסכים עם טענת התובעים לפיה השימוש בביטוי "יד רוחצת יד" יוצר קונוטציה שלילית של קבלת טובות הנאה. עם זאת, השופט התרשם שהבודק לא השתמש בביטוי כדי לבזות את התובעים, ומטרתו הייתה להביע ביקורת מקצועית לגיטימית נגד שורה של מעורבים, בשל מחדלים מקצועיים.
לעומת זאת, הפסקה האחרונה במכתב כן מהווה לשון הרע. מדובר בפסקה שלמה שבה מתח הבודק ביקורת אישית ולא עניינית על התובעים וייחס להם ביצוע מעשים עברייניים במפורש מבלי לבדוק את הדברים לאשורם.
"בבקר בהיר אחד מצאו עצמם התובעים חשופים להאשמות המטילות דופי וספק ביושרה שלהם ובמקצועיותם. כך סתם. בלא הודעה מוקדמת, בלא שנעשה עימם בירור, בלא לאפשר להם התייחסות, ועל ידי מי שאין לו כל סמכות למתוח ביקורת שכזו", כתב השופט בפסק דינו.
לפיכך, השופט קיבל את התביעה באופן חלקי, והורה למכון לשלם 30,000 שקל לכל אחד מהתובעים – החברה, המפקח והמהנדס. המכון חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 35,000 שקל.
* עורכת דין בשאיר פאהום- ג'יוסי עוסקת בדיני לשון הרע
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין