בית משפט השלום בתל אביב פסק פיצויים בסך של כחצי מיליון שקל לעובדת לאחר שקבע כי המעסיקה התרשלה כשאפשרה לה לעלות על מתקן להרמת משאות שעלה לגובה של כארבעה מטר.
התאונה מצערת קרתה בספטמבר 2008. העובדת נפלה ממתקן להרמת משאות בחנות הפרחים בה עבדה כשוזרת פרחים. מהנפילה, גובה של כארבעה מטר, נגרמו לעובדת שברים בגפיים. העובדת הובהלה לבית חולים, ואושפזה למשך שלושה שבועות במחלקה האורתופדית, שם עברה מספר ניתוחים. האירוע נחקר במשרד התמ"ת.
נפצעת בדרך לעבודה?
עורך דין תאונות עבודה
העובדת תבעה מהמעסיקה פיצוי על הנזקים שנגרמו לה בבית משפט השלום בתל אביב. העובדת טענה שהמעסיקה היא שאמרה לה לעלות על המתקן, ואף הרגיעה אותה שאין לה ממה לחשוש כיוון שמתקן יכול לשאת משקל של טון.
העובדת טענה שהמעסיקה לא נקטה במידת הזהירות למנוע את התאונה והתרשלה ממספר היבטים: החל בבחירת מתקן ההרמה, עובר בהפעלתו בניגוד להוראות וכלה בכך שהורתה לה לעלות עליו בניגוד לייעודו והטעתה אותה לחשוב שהוא מתאים לנשיאת משקל כבד. עוד טענה שהמעסיקה לא הזהירה ולא מנעה ממנה את השימוש במתקן, ובכך הנהיגה שיטת עבודה לקויה.
הנתבעת הכחישה שהורתה לתובעת לעלות על המתקן, וטענה שהתאונה קרתה כתוצאה מרשלנותה של העובדת, בעוד המעסיקה לא יכולה היתה לצפות את התאונה. אדם סביר שיסתכל על המתקן, יבחין כי הוא לא נועד להרמת בני אדם, ולכן יש להטיל על העובדת את האחריות, ולכל הפחות יש לקבוע כי בפעולתה אשם תורם. המעסיקה טענה שהעובדת לא הביאה הוכחות לטענתה שהמתקן והפעלתו היו בניגוד להוראות.
העדויות סותרות
השופטת אורלי מור-אל קיבלה את גרסת העובדת להתרחשות התאונה. השופטת נימקה את קביעתה בכך שנמצאו סתירות משמעותיות בין עדות המעסיקה במשרד התמ"ת לבין עדותה בבית המשפט, המערערות את האמון בגרסתה. מעדותה במשרד התמ"ת ניתן להסיק בבירור כי המעסיקה ידעה והסכימה שהעובדת תעלה על המתקן.
בנסיבות העניין, קבעה השופטת, ראוי להעביר למעסיקה, שרכשה את המתקן והתקינה אותו, את הנטל להוכיח כי לא התרשלה בהתקנתו וכי עדכנה את עובדיה לגבי הוראות השימוש בו. מאחר שלא הצליחה להוכיח שלא התרשלה בכל צעד ושעל הנוגע למתקן ההרמה, החל מרכישתו, התקנתו, התוויות הוראות הבטיחות לשימוש בו והשימוש בו בפועל, חלה עליה האחריות לתאונה. חמור מכל זה, המעסיקה אף עשתה שימוש חורג במתקן כאשר דירבנה את העובדת שלה לעלות עליו אף שאינו מיועד לשאת בני אדם.
בנוגע לטענת האשם התורם קבעה השופטת כי זו לא הוכחה על ידי המעסיקה. המעסיקה לא טרחה אפילו לבדוק את המתקן על מנת להגדיר את העומסים שיכול לשאת ובכך למנוע את התאונה. יתרה מכך, המעסיקה היא זו שהנחתה את העובדת לעלות על המתקן ולשאלתה אם זה בטיחותי, השיבה בחיוב. הסכמת העובדת לעלות על המתקן אמנם נראית לא הגיונית, אך נעשתה בלהט העבודה ובהוראת המעסיקה.
השופטת פסקה לטובת התובעת פיצויים, בין היתר בגין הפסד שכר, אובדן כושר השתכרות ועזרת הזולת, בסך של 556,172 שקל בצירוף אגרה, ריבית והצמדה והוצאות, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מהסכום שנפסק.
- ב"כ התובעת: לא צוין
- ב"כ הנתבעות: עו"ד זילברברג
* עו"ד גאולה רובין ממשרד עורכי דין רובין את רובין עוסקת בדיני נזיקין ותאונות עבודה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין